בתקופה האחרונה, הממשלה שבה ומצהירה על כוונותיה להגביר את השתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה, כצעד לשיפור וחיזוק כלכלת המדינה. שיעור השתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה נמוך מאד, כ-18%. הממשלה בבואה לטפל בסוגיה זו, ראוי שתאמץ פיתרונות המביאים בחשבון את החסמים המבניים המונעים את השתלבותן של נשים ערביות בשוק העבודה. אחד החסמים הבולטים העומדים בפני נשים בכלל ונשים ערביות בפרט ביציאתן לעבודה, הוא המחסור במסגרות טיפול בילדים בגילאים 0-3.

בישראל חיים כ-144 אלף ילדים ערבים עד גיל 3 המהווים כ-27% מכלל הילדים בקבוצת הגיל הזאת. רק 14% מהילדים הערבים מתחת לגיל 3 מטופלים במסגרות בתשלום: מעון, משפחתון או גן, לעומת כ-60% מהילדים היהודים. 76.3% מהילדים הערבים עד גיל 3 מטופלים על ידי אחד ההורים. מספר המשפחתונים המוכרים על ידי התמ"ת עמד בשנת 2006 על כ-2200 מתוכם 1230 משפחתונים הפועלים בקרב האוכלוסייה הערבית. רק 30 (1.8%) מתוך 1,639 המעונות הפועלים בישראל משרתים את האוכלוסייה הערבית ורק 1.5% מהילדים השוהים במעונות יום הם ילדים ערבים.

דוברת פורום "נשים לתקציב הוגן" מסרה: "אנו סבורות כי מחסור במסגרות טיפול מהווה חסם משמעותי בכל הנוגע להשתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה, וכי הגדלת מספר מסגרות הטיפול תביא להגדלת שיעור ההשתתפות". המלצות פורום נשים לתקציב הוגן הן: הגדלת מספר מעונות היום והמשפחתונים ביישובים הערבים, מבלי לחכות ל"יוזמות מהשטח" ןשינוי הקריטריונים לתקצוב מעונות היום. הקריטריון המרכזי ביותר הוא יכולת הרשות המקומית להשתתף ב-30% מעלות הבנייה והתפעול. מיותר לציין שקיים פער כלכלי גדול מאוד בין רשויות שונות ובדרך כלל הרשויות שזקוקות ביותר למעונות יום ומשפחתונים הן רשויות עניות, ובהן הרשויות הערביות, אשר אינן עומדות בקריטריונים.

עוד הן מציעות לפעול להסרת הקריטריון לפיו מעונות חדשים נבנים ברשויות בהן קיים רישום יתר של ילדים. הבעיה בקריטריון זה היא שביישובים שבהם אין מעונות יום כלל, אך יש צורך בקיומם, אין רישום יתר מאחר ואין מעון להירשם אליו ולפעול להעמקת והרחבת הסבסוד למעונות היום והמשפחתונים. כמו כן, יש לפעול לשיפור הדרגתי בתנאי העבודה של מטפלות במשפחתונים ולהבטחת ביטחונן התעסוקתי. על התמ"ת להעביר את השכר ישירות למטפלות במקרים של רשויות גירעוניות, ולא באמצעות הרשויות המקומיות או זכיינים פרטיים. יש לעדכן את הנהלים והקריטריונים בשיתוף עם המטפלות או גופים המייצגים אותן, ולא לקבוע קריטריונים באופן שרירותי ללא בדיקת ההשלכות של השינוי על המטפלות עצמן. יש לפעול לפתרון "בעיית ההמשכיות" המאפשרת לרשות מקומית לסיים את ההתקשרות עם המטפלת לאחר שנה אחת. אחת האפשרויות היא עיגון הסכם ההתקשרות בחוזה לתקופה ממושכת יותר. הפעילות דורשות לבטל את הפרטת הפיקוח על המעונות ולהחזירו לידי המדינה. לא זו בלבד שהמדינה מסירה מעצמה את האחריות לפיקוח, מהלך ההפרטה אף יוביל להעסקת מפקחים באמצעות חברות קבלניות ולא כעובדי מדינה.

לנייר המלא:

http://www.wbf.org.il/default.asp?PageID=1&itemID=509