היעבור אובאמה מדיבורים למעשים?

מאת תמר גוז'נסקי

 

נאומיו של ברק אובאמה, נשיא ארצות-הברית, בשבוע שעבר בקהיר ובנורמנדי, הרשימו בדיבור התקיף נגד ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית ובעד פתרון של שתי מדינות, ישראל ופלסטין, כמו גם בנושאים אחרים. אולם קריאה נוספת של הדברים שאמר אובאמה מעלה את השאלה: האם מעבר להכרזות, שדומות להן השמיעו גם נשיאים קודמים, יש לאובאמה תוכנית פעולה ברורה, כיצד להשיג את פתרון שתי המדינות?

    אובאמה לא אמר, למשל, שהכיבוש שראשיתו ביוני 1967 אינו חוקי, וכי גבולות השלום צריכים לחפוף את קווי ה-4 ביוני 1967, עם תיקוני גבול מוסכמים. הוא קרא לעצור את ההתנחלויות, אך לא קרא לפרק אותן. הוא גם לא רמז, מה בדעתו לעשות, אם ממשלת נתניהו-ליברמן-ברק תמשיך את הבנייה בהתנחלויות, שכולן אינן חוקיות.

    נכון שהימין בישראל וממשלתו הביעו תרעומת ואפילו כעס על דברי אובאמה, וניסו לטעון, כי אובאמה מפר את ההסכמות שהושגו עם ממשל בוש בדבר בנייה בהתנחלויות הקיימות. אך אין להיתלות בכעס זה, כדי לקבוע, שדבריו של אובאמה סימנו קו ברור של פירוק התנחלויות. גם אין להסיק מהכעס של נתניהו, כי אובאמה ינקוט צעדים נגד ממשלת ישראל בכלים העומדים לרשותו במסגרת התמיכה המדינית והצבאית הרחבה, שארה"ב מעניקה לישראל.

    מעניינים בהקשר זה היו דבריה של ח"כ ציפי לבני, יו"ר קדימה. בתגובה לנאום אובאמה בקהיר ציינה לבני, כי אם ממשלת נתניהו הייתה מודיעה על הסכמתה לעקרון של שתי מדינות (שכפי שעשו ממשלת אולמרט וממשלת שרון לפניה) – אפשר היה, לדעתה, להשיג את הסכמת ארה"ב לסיפוחם לישראל של כל השטחים הנמצאים מערבית לגדר ההפרדה, כלומר – את הסיפוח של 'גושי ההתנחלויות', שבהם חיים מרבית המתנחלים. אכן, מקריאת דבריו של אובאמה אי-אפשר להסיק, כי אפשרות כזאת אינה קיימת.

    ובכל זאת, מה היו מטרותיו של אובאמה בנאומו בקהיר? אין ספק שהוא משקיע מאמצים רבים בשיפור הדימוי של ארצות-הברית. הוא מעוניין להציג את ארה"ב כמעוז החירות והסובלנות, תוך דחיקתן הצידה של העובדות, המעידות על הפרקטיקה רבת השנים של תוקפנות וחתרנות, האופיינית לאימפריאליזם האמריקאי. אובאמה, בפנייתו הישירה לעולם הערבי והמוסלמי, מעוניין להעמיק את התיאום האסטרטגי בין ארצות-הברית לבין המדינות הערביות הפרו-מערביות, וזאת מבלי לוותר על ישראל כבסיס אסטרטגי אזורי.

    לכן, רק אם אובאמה ידבק בהידברות עם ממשלת אירן וידחה את ההצעות ההרפתקניות של נתניהו להשתמש בכוח; ואם הוא יגלה יוזמה מדינית החלטית לסיום הכיבוש ולכינון פלסטין עצמאית בגדה וברצועה, שירושלים המזרחית היא בירתה – אז נוכל לטפח תקוות של שלום בעידן אובאמה.