טבח החמאס שהתחולל ב-7 באוקטובר היה מחדל שניתן היה למנוע ולא היה צריך לקרות. כעת מנסה הימין לצייר אותו כאיום קיומי, ולדידו הדרך למנוע אירוע דומה הוא בהרס רצועת עזה וגירוש תושביו. "נכבה 2023" הגדיר זאת אמש (מוצ"ש) השר אבי דיכטר בריאיון ששודר בערוץ 12.
כל מי שעיניו בראשו, יודע שמבחינה צבאית ועם הערכות מינימלית, היה די יכולת לכוחות הישראלים למנוע את הטבח והפגיעה באזרחים בעוטף עזה. אין ולא היה איום קיומי מבחינת כוחו של חמאס אז, ובוודאי שאין כרגע איום המצדיק את המתקפה על עזה והשלכותיה ההרסניות . אז מה כן קרה? הטבח היה תולדה של החלטה מכוונת ומודעת לסכן ביטחון של אזרחים בישראל לטובת הטיהור האתני של הפלסטינים בגדה המערבית.
המחדל בלתי נתפס כי בחמאס הודיעו על הצפוי. בעצמי הייתי מודע על הסכנות במהלך החגים וליוותה אותי התחושה שזה עלול לקרות בכל רגע כי בחמאס לא הסתירו דבר. ניתן היה להבין זאת, ללא צורך במידע מסווג ויכולות העיבוד של גופי מודיעין המתוקצבים במיליארדים. ביום כיפור אף בקשתי מהוריי לעדכן אותי האם מתקפת דמים עומדת להתרחש, כגון הטבח, כי כיביתי את הטלפון. כל החגים הסתובבתי עם התחושה שזה עוד רגע קורה. איך זה יכול להיות? האם אני גאון באסטרטגיה צבאית? כל מה שהיה צריך כדי להגיע למסקנה היה ידע בערבית ולעקוב אחר פרסומים גלויים. איך לעזאזל לא העמידו ולו רק שני גדודי חיילים להגנה על אזרחי העוטף?
אבל גם מעבר לכישלון המודיעיני, איך ייתכן שלא הצליחו למצוא מענה מבצעי לתנועה של אלפים, רובם חמושים, שנעו מרצועת עזה לעבר הגדר, מענה שהיה מונע את הטבח? זהו מחדל בלתי נתפס. בצפון הארץ ישנן שדות מוקשים וברצועת עזה לא, מדוע? הרי רצועת עזה תחת המצור הממושך בה האוכלוסייה חייה תנאים כל כך קשים פיצוץ כלשהו היה בלתי נמנע. זה לא סוד: מטרת הגדר שעלותה מיליארדים רבים לא הייתה למנוע חדירה, אלא ההפך, מטרתה לאפשר חדירה של חיילים לאורך הרצועה בעת פלישה קרקעית ישראלית. התמונות של הכניסה הקרקעית לאחר ה-7 באוקטובר מוכיחות זאת. בולדוזר ישראלי מפיל את הגדר כדי שיעברו הטנקים דרכה ודובר צה"ל אף פרסם את הצילומים.
המטרה של המכשול איננה למנוע אלימות. המטרה היא לאפשר אלימות מדודה שהייתה נוחה פוליטית לישראל. זו תפיסת הביטחון הישראלית, מהפדאיון בשנות ה-50 ועד הלום (תרתי משמע), לאפשר אלימות מדודה שתצדיק תגובה ויש לכך עדויות היסטוריות למכביר. יתר-על-כן, הגזענות המובנת בחשיבה הביטחונית הישראלית בשילוב התנשאות ויוהרה גרמו לכך שאפילו לא עלה על הדעת שייתכן שהחדירות עלולות להגיע דווקא מהצד השני. אבל כוח לא-סדיר וחמוש בנשק לא מתוחכם מסוגל לפלוש קרקעית.
העובדות הן עקשניות: רק שני גדודים הוצבו על הגדר ו-32 גדודים נשלחו לגדה הכבושה. סביב היישובים בעוטף לא הייתה סוללה אחת של תותחנים כי החיילים היו בשטחים הכבושים, זלזלו בתצפיתניות, וויתרו על ההאזנה לרשת הקשר של החמאס, ועוד בנו מכשול עביר באופן מכוון, וכנראה שמחדלים נוספים עוד יתגלו. אין ולא היה צבא הגנה לישראל, יש צבא שממוקד בכיבוש 56 שנה, כלומר בשיטור אוכלוסייה אזרחית פלסטינית. לכן הטבח אינו ביטוי לאיום קיומי אלא תולדה של הקצאת משאבים מכוונת לטובת ההתנחלויות. זו הייתה מחשבה מכוונת ושקולה שקרסה. התפיסה המעמידה את ההתנחלויות במרכז ועדיפותן על פני ישובים במדינת ישראל.
אחרי שברור שהאיום הקיומי הינו מדומיין והפחד לא מוצדק, ושהאסון נבע מהתנשאות, גזענות, היבריס ותפיסת הגנה מכוונת כיבוש ודיכוי… זו בתמצית התפיסה שקרסה לגמרי. זו התוצאה כאשר כל המאמצים והמשאבים מרוכזים בלהמאיס את חייהם של פלסטינים, בני אדם כמוני כמוכם, במקום לאפשר חיים בשלום ולהגנה עצמית מינימלית על אזרחי ישראל. אז איך נוצרת מציאות כזאת? במהלך השנה שקדמה לטבח גורשו שישה כפרים על יושביהם מהגדה הכבושה. מעשה חסר תקדים שהתקבל ציבורית בהכלה מוחלטת תחת ממשלת הימין האיומה. זהו המאמץ הצבאי שלטובתו הוקדשו כל כך הרבה כוחות ערב הטבח. מאז עוד 15 כפרים גורשו והמתקפות המשולבות של מתנחלים וחיילים גוברות מדי יום. הצבת כוחות צבא כה גדולים מעולם לא היה "צורך ביטחוני", המטרה הייתה גירוש תוך ניצול המצב הפוליטי והעמקת הטיהור האתני. כעת המתנחלים מנצלים את הרג של מאות אזרחים ישראלים ואלפי אזרחים פלסטינים כדי להמשיך במלאכה.
בחודש האחרון דובר רבות על "מי אשם". האשמה רובצת על מי שזנחו את ההגנה והפכו אותה לדיכוי של עם אחר. האשמה רובצת על מי שהעדיף להקים עמדה צבאית ליד מאחז ולשמור עליו כדי שתושביו יפגעו בפלסטינים ויכפו עליהם לעזוב את אדמתם. זאת, במקום להתמקד בהגנה על אזרחים חפים מפשע. האשמה היא על תנועת ההתנחלות וגרורותיה. האשמה היא בהסכמי הנורמליזציה והניסיון למחוק פוליטית את הסוגייה הפלסטינית ולדחוק את החברה הפלסטינית לקצה, לצד מימון וחימוש של ארגון חמאס הבזוי דרך אותה ברית אינטרסים כהניסטית-ביביסטית-חמאסית-קטארית.
הפתרון הוא להדיח עכשיו את האחראים הישירים למחדל, בראש ובראשונה להדיח את בנימין נתניהו מתפקידו, ולפעול כדי לאפשר חיים בכבוד ועצמאות לכולם – בין הירדן לים. כן, זהו פתרון פוליטי, היחידי המסוגל לפרק את הגורמים שהביאו את ה-7.10. זהו פתרון של שתי המדינות, ישראל ופלסטין, שיעצור את תנועת ההתנחלות ההרסנית והרצחנית ועם השחרור הפלסטיני יבודד את הקולות ההרסניים והרצחניים של המיליארדים בקטאר. את זה עלינו לדרוש ואת הציבור בזה עלינו לשכנע, כי רק שלום יביא ביטחון.
