הולכים לעבודה וחוזרים הביתה עם שכר שלא מאפשר קיום

רמת השכר הנמוכה בישראל היא הצד השני, הפחות מדובר, של בעיית יוקר המחיה. בישראל חלק גדול, וגדל, מהעניים הם אנשים עובדים. אנשים הקמים בבוקר, הולכים לעבודה וחוזרים לביתם עם שכר שלא מאפשר קיום. מחצית מהעובדים בישראל מרוויחים פחות מ–6,500 שקל בחודש, שאינם מספיקים לפרנסת משפחתם. העלאת שכר המינימום היא דרך מתבקשת לצמצום הפערים החברתיים ולמאבק ביוקר המחיה. למהלך זה צריך לצרף אכיפה נמרצת של החוק וכמובן מנגנון של הצמדת הסכום לשכר הממוצע במשק.

2014-04-30_205746

מצוקת השכירים בישראל מסבירה את התמיכה הסוחפת שלה זוכה הדרישה שהעלינו בשבוע שעבר, להעלות את שכר המינימום בישראל ל–30 שקל בשעה. רבים מאלה שיצאו בקיץ 2011 להפגין נגד יוקר המחיה ומחירי הדיור, משתכרים כיום בעצמם הרבה פחות, ומודעים היטב לכך שבשכר עבודתם הם ממש לא מסוגלים לממן את צורכיהם הבסיסיים.

שכר המינימום בישראל הוא נמוך במיוחד גם בהשוואה למדינות המפותחות. נשיא ארה"ב, ברק אובמה, מוביל כיום הצעה להעלות את שכר המינימום בארה"ב ל–10 דולרים בשעה, ובשווייץ יתקיים בקרוב משאל עם על שכר מינימום של 25 דולר. כלומר, גם לו היתה ישראל מעלה את שכר המינימום ל–30 שקל, היא עדיין היתה ניצבת מאחורי רוב מדינות העולם המערבי. רוב המתנגדים למהלך מייצגים אג'נדה ניאו־ליברלית המתנגדת לזכויות העובדים, אבל בדרך כלל הם בוחרים להסתתר מאחורי שני טיעונים עיקריים: ראשית, לשיטתם, העלאת שכר המינימום תוביל לגידול באבטלה; שנית, לשיטתם, העלאת שכר המינימום תפגע בעסקים הקטנים.

אשר לטיעון הראשון, חשוב לזכור שבעוד שהאיומים באבטלה המונית חזרו על עצמם בכל פעם שהעובדים נאבקו לאורך ההיסטוריה להעלות את שכר המינימום, הם בדרך כלל לא התממשו במציאות. בפעם האחרונה ששכר המינימום בישראל עלה, באוקטובר 2012, האבטלה דווקא ירדה ב–0.5% בשלושת החודשים שלאחר ההעלאה, והמשיכה בירידה של יותר מ–2% בשנה שאחריה. זהו אינו מקרה מבודד. גם בפעמים הקודמות שבהם עלה שכר המינימום בישראל מאז 2006, האבטלה לא גדלה. הדבר נובע מעובדה שתומכי האג'נדה הניאו־ליברלית מבקשים להסתיר. שכר מינימום גבוה מגדיל את יכולת הקנייה של העובדים, ומגדיל את הצריכה מהתעשייה המקומית ומעסקים קטנים. לא זו בלבד שעלייה בשכר המינימום לא מובילה באופן ישיר לעלייה באבטלה, אלא שברוב המקרים ההפך הוא הנכון.

בבחירת מתנגדי העלאת שכר המינימום להסתתר מאחורי העסקים הקטנים יש משהו מקומם. לא הוגן להאשים את העסקים הקטנים ברמת השכר הנמוכה. רוב עובדי שכר המינימום מועסקים עבור המדינה והמערכות הציבוריות, חברות כוח אדם והמעסיקים הגדולים במשק. עסקים קטנים הם גם מעסיקים קטנים, המעסיקים מספר קטן של עובדים. הפסדיהם כתוצאה מעליית שכר המינימום יכוסו בסבירות גבוהה על ידי העלייה בצריכה, שתתרחש בעקבות העלייה בשכר המינימום. הבעיות העיקריות של העסקים הקטנים נובעות לא משכר העובדים, אלא דווקא מהתנהלות הגורמים החזקים במשק. עסקים קטנים סובלים יותר ממצוקת אשראי מהבנקים, מתחרות קשה עם רשתות השיווק והחברות הגדולות ומהיעדר תמיכה מהמדינה. עם כל אלה צריך להתמודד ובנוסף לסייע לעסקים קטנים בהקלות ומנגנוני עידוד שונים שעל המדינה ליצור.

ההתנגדות להעלאת שכר המינימום נובעת מאותן סיבות שבגללן הממשלה הקודמת התנגדה למחאה חברתית. מאחוריה נמצאת השקפת עולם המייצגת את האינטרסים של הבנקים, כרישי הנדל"ן, חברות כוח האדם והמעסיקים הגדולים. זוהי אידיאולוגיה שעל פיה טובת המדינה היא טובת בעלי ההון.

מול תפישת העולם ההיפר־קפיטליסטית הזאת, לציבור נפגעי השיטה יש רק דרך אחת, דרך של מאבק. רק לחץ ציבורי, בהפגנות, ברשתות החברתיות, בתקשורת, בכנסת ומחוצה לה, יוכל לקדם את השינוי המתבקש. אם תתורגם התמיכה העצומה שההצעה מקבלת לפעולה ציבורית שכר המינימום אכן יעלה. בסימן הדרישה להעלאת שכר המינימום, ה-1 במאי, יום מאבק העובדים שיצוין מחר, מעולם לא היה אקטואלי יותר. דב חנין

המאמר של ח"כ דב חנין (חד"ש), יו"ר משותף של השדולה להעסקה ישירה בכנסת ויוזם החוק להעלאת שכר המינימום ל–30 שקל בשעה התפרסם הבוקר ב"דה מרקר":

http://www.themarker.com/opinion/1.2308227