הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש–הרשימה המשותפת),  קיימה ביום שלישי האחרון דיון מהיר על נתונים קשים על תחלואת נשים לאחר לידה, שאינם זוכים לטיפול ראוי על ידי מערכת הבריאות. יו"ר הוועדה פתחה את הדיון ואמרה: "הדיון החשוב היום הוא מחלק מקידום נושא הרפואה המגדרית שהוועדה מובילה, ומנסה לשכנע בו את משרד הבריאות. עד עכשיו מי שהוביל, פיתח, חקר, עשה את הניסויים ונבדק בניסויים ברפואה, אלו הגברים. אנו לא רוצות שהרפואה תהיה עיוורת למגדר, להיפך. אנו רוצות ראיה וגישה מיוחדות ומותאמות לנשים, הלוקחות בחשבון את השונות הפיזיולוגית, השונות בהתנסויות והשונות בתפקיד החברתי". ועוד אמרה ח"כ תומא–סלימאן "בדיון נרצה לשמוע ממשרד הבריאות מה המדיניות שלו וכיצד הוא מתמודד עם תחלואת נשים לאחר הלידה. בחברה הערבית אישה מקבלת תשומת לב מיוחדת 40 יום אחרי הלידה. כשאני רציתי לחזור לעשייה לפניכן, אמא שלי אמרה לי לא לעשות זאת. אני מאוד מקווה שמה שהיה כה ברור לאמא שלי, ברור גם למשרד הבריאות".

הוועדה שמעה את סיפורה האישי של ענבל אריאלי, אשר סבלה מבצקת מוחית בשל צבירת נוזלים שלא זוהתה בימים שלאחר הלידה. לדברי מנהל מחלקת יולדות בבי"ח שיבא, פרופ' מוטי דוליציקי: "יש בכל העולם ירידה ברמת תשומת הלב אחרי רגע הלידה, מצד הרופאים, החוקרים, האקדמיה, וגם היולדת עצמה שוכחת את עצמה בתוך ההתרגשות. כרישי דם בגוף בתקופה זו הם פי 10 מאשר בהריון ולפניו. תסחיפים, זיהומים, דימום חזק של אחרי לידה וכמובן הדיכאון הקליני . בתקופה זו יש בעיות של תשישות, אנמיה ובצקת – שכולן יכולות להסתיר תחלואה אחרת, ע"י כך שהרופאים טועים בסימפטומים. התקופה הזו חייבת להיחשב גם היא כתקופה בסיכון גבוה". יו"ר הוועדה תהתה כיצד אמירות אלה מתיישבות עם העובדה שמספר הימים שמשאירים את הנשים בבית החולים לאחר הלידה  הולך ופוחת עם השנים, והשיבה לה מיילדת בבי"ח הדסה, אסתר יונה: "בארצות המערב האשפוז קצר יותר, כי המערך מחוץ לבית החולים הרבה יותר חזק. המשך חיזוק המערך הזה יענה להרבה מהסוגיות". 

מנהלת מחלקת יולדות הדסה הר הצופים, פרופ' דרורית צלניקר–הוכנר הוסיפה: "תקופת משכב הלידה היא חלק חשוב מההיריון, ואינה מוזנחת כלל. הטיפול המוענק בבתי החולים מצויין, ומכתבי השחרור ליולדות מפורטים מאוד ומאפשרים מעקב בזמן חופשת הלידה. לדעתי חשוב יותר להגדיל את היצע השעות המאפשרות פיזיותרפיה לחיזור רצפת האגן, ואת המערך לזיהוי וטיפול בדיכאון שלאחר הלידה". האחות ראשית קופ"ח כללית, ד"ר דורית וייס, טענה ש"הקופות מפעילות בקהילה הרבה מאוד תכניות. אנחנו בכללית מפעילים תכנית לאיתור דיכאון כבר 15 שנה. יש מוקד שמאפשר לנשים להרים טלפון ולשאול שאלות על כל הנושאים שלאחר הלידה, גם בערבית. זה הכל עניין של רצף טיפולי, במטרה שהיולדת לא תצטרך לצאת מהבית למיון או לרופא המשפחה, ושיפור או פיתוח שלו זה עניין של משאבים".

 יו"ר הוועדה, ח"כ תומא–סלימאן, סיכמה את הדיון: "אני שמחה על התהליך של הרחבת נוהל הדיווח במשרד הבריאות מעברי לפטירת היולדות, ומקווה שתהליך האישור אכן יסתיים בחודשים הקרובים". עוד הדגישה ש"משרד הבריאות צריך להרחיב ולהנגיש את השירותים הניתנים בתקופת משכב הלידה. כמו כן, עדיין עולה התחושה שרופאי המשפחה לא עוברים הכשרה מספקת בנושא. זה עוד נושא אחד שחייבים להכניס כחובת הכשרה, ולא להשאיר את זה לתיעדוף הקופות, כמו שנעשה עם הכשרת הרופאים והאחיות כיום. למרות האופטימיות בדיווחים,  אני מבקשת להזכיר כי המצב המתואר פה הוא של מערכות בריאות בערים כמו תל–אביב וירושלים, אבל מדינת ישראל רחבה יותר. יש אוכלוסייה בדואית בנגב שלא נהנית מנגישות לשירותים ובקושי מגיעות אליהן אחיות. כאשר המענה שם יהיה מספק, באמת נוכל להיות אופטימיים".