המפקחת על הביטוח במשרד האוצר, דורית סלינגר, ניערה לאחרונה את האבק ממודל הפנסיה הצ'יליאני, שנדון כבר ב-2008, לפני 7 שנים, בעקבות נפילת הבורסות והמשבר הקפיטליסטי העולמי. באותה שנה, יובל שטייניץ, שר האוצר, ואיתן ענתבי, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחסכונות במשרד האוצר דאז (שמאז התברג בתפקיד בכיר בבנק הפועלים, כנהוג אצלנו), הציגו רשמית את הצעתם למודל חדש לחיסכון פנסיוני בישראל.

לדבריהם, ההצעה תדאג להתאמת החיסכון הפנסיוני למאפייני החוסך ולגילו. לשם כך, יחויבו גופי הביטוח לפנסיה (קופות הגמל, קרנות הפנסיה וחברות הביטוח) להציע בין חמישה לשבעה מסלולי השקעה ייעודיים, שלכל אחד מהם הרכב השקעות שונה. בנוסף, יוכלו גופי הביטוח לנהל גם מסלולי השקעה "מתמחים" במניות או באגרות חוב.

השר שטייניץ והממונה ענתבי כינו את הצעתם "מודל ישראלי", אך בפועל זו גרסה ישראלית ל"מודל הצ'יליאני", שהושלט בעת הדיקטטורה של הגנרל אוגוסטו פינושה, בעצתם של כלכלנים אמריקאיים. לדגם הצ'יליאני שלושה עקרונות: א. כל קרנות הפנסיה מופרטות; ב. כל החסכונות לפנסיה מיועדים אך ורק לשוק ההון, כלומר לעסקות של בעלי הון; ג. מדיניות ההשקעה מבחינה בין חוסכים צעירים לבין חוסכים מבוגרים יותר. בזמנו הדגישו שטייניץ וענתבי את הנקודה השלישית, וציינו כי מסלול פנסיה לחוסך צעיר יכלול יותר סיכונים, ואילו המסלול למבוגרים יהיה זהיר יותר. אך הם התעלמו משני העקרונות הנותרים של הדגם הצ'יליאני, שעיצבו תלמידיו של הכלכלן הניאו–ליברלי מילטון פרידמן.

ניסיון ראשון בהפרטת פנסיות

בעצם יישום הסעיף הראשון בתוכנית, צ'ילה הייתה למדינה הראשונה בעולם בה הופרט כל מערך הפנסיה. במדינות אחרות, גם באלה שבהן בוצעו הפרטות בתחום הפנסיה, כמו ארגנטינה או ישראל, נותרו במערכת הפנסיה חלקים שאינם בבעלות פרטית. מערכת הפנסיה הצ'יליאנית הופרטה בעת דיקטטורה, והיא בוצעה ללא התייעצות עם גוף כלשהו – הפרלמנט היה סגור, נאסר על המפלגות לפעול ואיגודי העובדים פעלו במחתרת. הפרטת הפנסיות בוצעה בעקבות הפרטת רוב החברות והשירותים הממלכתיים לטובת בעלי ההון – תומכיו הנאמנים ביותר של הגנרל הרוצח.

כללי החיסכון הפנסיוני בצ'ילה נותרו בעינם גם לאחר תום הדיקטטורה. אך מה קרה בינתיים לגמלאים במדינה? כל החוסכים לפנסיה (צעירים כמבוגרים) גילו בעשורים האחרונים, שכל ההשקעות, לרבות אלה שנחשבו "בטוחות" ואלה שהוגדרו "מסוכנות", הפכו לאסון של ממש. רובם קיבלו פנסיה זעומה לאחר שנים רבות של עבודה וחברות בקרן.

העיקר: לדאוג לבעלי ההון

לפני חודשיים פרסם אגף הביטוח הוראה המעדכנת את מנגנון החישוב של שחיקת הפנסיה "לנוכח הריבית הנמוכה המונהגת בשנים האחרונות ברחבי העולם", ושתביא לקיצוץ של 35%–45% בחיסכון של הפנסיונרים, שייפרס על פני כל שנות הפנסיה. על פי "כלכליסט" (6.10), האגף סבור שהדרך להימנע מהקיצוץ היא בהשקעת כספי החיסכון בהשקעות מסוכנות יותר, העשויות להניב תשואות גבוהות יותר, שיקזזו בחלקו את הקיצוץ הצפוי בפנסיה — בדיוק ההפך מהמדיניות עליה הודיע האגף בערב ראש השנה.

במודל הפנסיה החדש אין שום משמעות להגדרה של מסלולי השקעה בסיכון מופחת, שכן אין אפשרות להגדיר מראש מהן השקעות מסוכנות. האם אג"ח ממשלתיות נחשבות למסוכנות או לסולידיות? ואם מדובר בממשלת רוסיה? ואם מדובר בארה"ב ערב המשבר הכלכלי הגדול? ואותו דבר נכון ביתר שאת בנוגע לאג"ח של תאגידים — מי יודע להגיד היום האם חברת קוקה קולה היא השקעה בסיכון גבוה או נמוך? מי יודע לצפות מה יקרה לחברה הרב–לאומית הזאת בעוד 20 שנה?

לכאורה יש כאן שורה ארוכה של סתירות. אך האימוץ של ה"מודל הצ'יליאני" אינו נעוץ במצוקת הגמלאים. הסיבה אחרת לגמרי, כפי שהסביר ענתבי לפני שפרש מתפקידו לטובת משרה בבנק הפועלים: "צריך להיזהר מדיבורים הנשמעים על כך, שהכסף לא צריך להיות בשוק ההון. צריך לזכור: הכלכלה הפיננסית היא הגורם שמאפשר את קיומה של הכלכלה הריאלית". גם הממונה לשעבר על שוק ההון אייל בן שלוש, קרא אז לאפשר השקעת כספי פנסיה במסלולים עם סיכון, שכן אחרת "יעלה מחיר ההון". במילים אחרות: הדאגה של אנשי האוצר, הוגי רפורמת הפנסיה נוסח צ'ילה, היא קודם כל לכמות ההון שתעמוד לרשותם של בעלי ההון ולגובה רווחיהם.

לאמץ את ה"דגם הארגנטיני"

דבר נוסף שלא מספרים לציבור אנשי האוצר לדורותיהם, בעת שהם מבשרים על "המודל הישראלי לפנסיה": בצ'ילה החלה מחאה משולבת של עובדים וגמלאים בדרישה פשוטה – הלאמת קרנות הפנסיה וניהולן בדרך שנוהלו לפני שלטון פינושה. עבור הצ'יליאנים זו דרישה מציאותית – הרי מעבר לרכס האנדים, בארגנטינה, החליט הממשל בראשות הנשיאה קריסטינה דה קירשנר בעקבות המשבר העולמי להלאים את כל קרנות הפנסיה הפרטיות, להן היו כ-9 מיליון עמיתים, ולהנהיג פנסיה ממלכתית חובה לכל העובדות והעובדים – "כמו פעם". במילים אחרות: לטובת הפנסיונרים בישראל, בהווה ובעתיד, כדאי לאמץ את המודל הארגנטינאי ולא את זה הצ'יליאני.

א"ד

המאמר עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב