מזה שבועיים החלו כוחות הביטחון בירושלים ליישם את מדיניות הסגר עליה הוחלט בישיבת הקבינט. במסגרת מדיניות זו, הוצבו מחסומים מאוישים וחסימות בטון בכניסות שונות לכפרים ולשכונות במזרח ירושלים שתחת כיבוש וכן בכבישים פנימיים בתוך השכונות עצמן. תחקירן השטח של בצלם תיעד 35 חסימות.

חסימת דרך בשכונת ג'בל אל–מוכבר (צילום: בצלם)

על פי בצלם הוקמו 21 חסימות פיזיות המונעות לחלוטין תנועת מכוניות, ואשר מורכבות מקוביות בטון. ארבע מן החסימות הללו מאוישות על–ידי שוטרי משמר הגבול הבודקים הולכי רגל העוברים במקום (אחת מהן, על הדרך מאל–עיסאווייה לבית החולים הדסה הר הצופים, מורכבת מסלעים ועפר וקיימת כבר שנים ארוכות, אולם אוישה רק עתה על ידי שוטרים), 16 מהחסימות אינן מאוישות. עוד 14 מחסומים המאוישים על–ידי שוטרי מג"ב המאפשרים מעבר מכוניות בכפוף לבדיקות אקראיות של כלי הרכב והנוסעים. 

המחסומים והחסימות הללו מתווספים ל-12 המחסומים הקבועים החוצצים בין מזרח ירושלים לשאר הגדה המערבית ולכמה משכונותיה של מזרח ירושלים שתושביהן הופקרו מאחורי הגדר. בנוסף תיעד בצלם בימים האחרונים מספר מחסומי פתע זמניים באזורים שונים בעיר, בהם עצרו שוטרים את התנועה ובדקו את הנוסעים. החסימות הרבות ברחבי מזרח ירושלים פוגעות פגיעה קשה בשגרת חייהם של כ-300 אלף הפלסטינים תושבי מזרח העיר . הסגר אמנם אינו מוחלט, אך ברוב האזורים הוא מנתב את כל התנועה לדרכים עוקפות, וגורם לפקקי תנועה רבים. בשכונת אל–עיסאווייה שבה גרים יותר מ-15,000 בני אדם, הותירו כוחות הביטחון רק דרך מוצא אחת לכלי רכב. הבדיקות יוצרות גם הן עיכובים משמעותיים בתנועת כלי הרכב. כתוצאה מכל אלה מגיעים תלמידי בית ספר, סטודנטים ועובדים באיחור ללימודים או למקומות עבודתם.

לדברי בצלם הפגיעה בחופש התנועה של כלל תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים, שלרובם המכריע אין כל קשר לפיגועים, היא ענישה קולקטיבית האסורה על–פי המשפט הבינלאומי. "ענישה כזאת פוגעת תמיד בראש ובראשונה באנשים הפגיעים ביותר בחברה, המתקשים בתנועה, וכן בפרנסת התושבים ובניהול חייהם. זוהי גישה בלתי חוקית ובלתי מוסרית, המתעלמת מהעובדה שתושבי מזרח ירושלים, החיים תחת כיבוש, סובלים דרך קבע מאפליה חמורה ומפגיעות מתמשכות בזכויות האדם שלהם."

לדברי האגודה לזכויות האזרח "שבוע לאחר ההחלטה, ההכבדה הקשה על חיי היום יום של התושבים ממשיכה – כמה מחסימות הדרכים הוסרו אך אחרות נותרו על כנן ומונעות מעבר רכבים בצירים מרכזיים, ומחסומי הבידוק ממשיכים לפעול. התוצאה היא פקקים אדירים, המאריכים את זמן הנסיעה בשעה ויותר, ושיבושים בתחבורה הציבורית ובהגעתם בזמן של רכבי הצלה. במספר שכונות הנוסעים נאלצים להגיע רגלית אל החסימות ולעלות לאוטובוסים הממתינים בצד השני. בעיסאוויה, אלפי תלמידות ותלמידים היוצאים לבתי ספר מחוץ לשכונתם נאלצים להגיע בכוחות עצמם עד למחסומים, ולהמתין בהם לבידוק פרטני של כל תלמיד ותלמידה. בא–טור החסימות המוצבות בכבישים המובילים לבתי החולים שבשכונה גורמים לשיבושים לקשיים בהגעת חולים ואנשי צוות".

החשד שמא ה"כתר" נועד לשם הפעלת לחץ קולקטיבי על התושבים קיבל חיזוק מדבריו של יזהר פלד, מפקד מרחב ירושלים במג"ב, שהתייחס לחסימות באומרו "אלו מנופי הלחץ שמופעלים על מנת לעצור את ההתקפות… כדי שהתושבים יוקיעו את המעשים ויתנגדו להם" (מוסף השבת של "ידיעות אחרונות", 16 באוקטובר). "הנחת המחסומים כדי להפעיל לחץ על הציבור היא עונש קולקטיבי אסור ועל כן אינה לגיטימית ובלתי חוקית", נמסר מהאגודה לזכויות האזרח.

יצוין שמרכז עדאלה פנה בשבוע שבעבר ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, בדרישה כי יורה לרשויות להימנע מהטלת סגר, עוצר, כתרים או כל הגבלה דומה על השכונות הערביות במזרח ירושלים. פניית עדאלה ליועץ המשפטי באה בעקבות החלטת הקבינט המדיני–בטחוני "להסמיך את משטרת ישראל להטיל סגר או כתר על מוקדי חיכוך והסתה בירושלים ע"פ שיקולי ביטחון", לשון החלטת ממשלת הימין. עו"ד מאיסאנה מוראני ממרכז עדאלה כתבה בפנייתה כי שיטות אלו אינן חוקיות וכרוכות בהפרות קשות של זכויות התושבים: "הטלת סגר, עוצר, כתרים, עמדות בידוק או כל הגבלה דומה על השכונות הערביות במזרח ירושלים, מהווה ענישה קולקטיבית העומדת בסתירה ברורה הן להוראות המשפט הישראלי והן להוראות המשפט הבינלאומי…ענישה קולקטיבית מעין זו פוגעת בזכויות יסוד של התושבים ובראשם הזכות לכבוד האדם וחופש התנועה."

בפניית עדאלה צוין כי שיטות אלה אף עלולות לסכן את חייהם של התושבים: "סגר כאמור עלול לסכן, ברמה גבוהה של ודאות, את חייהם של התושבים בשל הפגיעה הצפויה בנגישות לשירותים חיוניים כגון שירותי הבריאות וההצלה השונים." בנוסף על כך, ציינה עו"ד מוראני בפנייתה כי הצעדים הנ"ל מהווים הפרה של המשפט הבינלאומי, האוסרים על ענישה קולקטיבית: "החלת ענישה קולקטיבית על מזרח ירושלים הינה מנוגדת למשפט הבינלאומי. סיפוח מזרח ירושלים בשנת 1967 אל מדינת ישראל באופן חד צדדי והחלת הדין הישראלי עליו לא שינתה את מעמדו המשפטי לפי המשפט הבינלאומי כשטח פלסטיני כבוש. אשר על כן, על פעולות ישראל בשטח זה חלים כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי ומשפט זכויות האדם".

עוד בנושא: http://www.btselem.org/hebrew/jerusalem/20151020_jm_clusre