הביטוח הלאומי פרסם הבוקר (ראשון) את דו"ח הביטחון התזונתי לשנת 2024 ממנו עולה שבמהלך המלחמה יותר מרבע ממשקי הבית בישראל חיים באי-ביטחון תזונתי. זהו שיער גבוה בהרה מהממוצע במדינות הקפיטליסטיות החברות בארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי (OECD).
לפי הדו"ח, 27% ממשקי הבית בישראל, כמיליון משפחות ובהן 2.8 מיליון בני אדם, כולל כמיליון ילדים, מתקשים להשיג מזון מספק ומזין בשל סיבות כלכליות. בתוך כלל המשפחות הללו, 17% חיות בביטחון תזונתי נמוך ו-10% בביטחון תזונתי נמוך מאוד, עד כדי מחסור משמעותי במזון. בנוסף עולה מהדו"ח כי 25% משקי הבית דיווחו על חוסר נגישות למזון בריא, בשל הכנסותיהם הנמוכות שמונעות מהם לרכוש מוצרי מזון שאינם פוגעים בבריאות.
הדו"ח מצא שאי-נגישות למזון בריא מסיבות כלכליות שכיחה יותר במשקי בית שבהם 6 נפשות ויותר (30%), ובמשקי בית בהם גר אדם יחיד (29%) או שניים (27%). שיעור משקי הבית החיים באי-נגישות למזון בריא מסיבות כלכליות דומה בשני חמישוני ההכנסה התחתונים – כ-40% ממשקי הבית, וככל שעולים בחמישון ההכנסה הוא יורד.
עוד עולה מהדוח כי קיימים פערים עמוקים בין מגזרים ואזורים בישראל: 58% מהחברה הערבית חיים באי-ביטחון תזונתי; 25% במגזר החרדי; בירושלים: 37%, ובצפון: 37%. עוד עולה כי 32% מהילדים בישראל חיים במשקי בית הסובלים מאי-ביטחון תזונתי. גם בקרב בני הגיל השלישי קיימת מצוקה: 23% מהקשישים בישראל חווים אי-ביטחון תזונתי, אף שהמצב אצלם מעט טוב יותר ביחס לאוכלוסיות אחרות. מהדוח מציין ההשלכות הכלכליות הנובעות מהנותנים יכולות להוביל לפגיעה בפריון, עלייה בתחלואה ועלויות עתק למשק. בביטוח הלאומי מזהירים כי המחסור במזון איכותי איננו רק בעיה חברתית, אלא פגיעה ישירה בכלכלה. עובדים שחווים מחסור תזונתי נוטים להיעדר יותר מהעבודה, מתקשים להשתלב בשוק התעסוקה וסובלים מירידה בפריון.
בעקבות פרסום הדו"ח החמור, סמנכ"לית המחקר בביטוח הלאומי, ד"ר ניצה (קלינר) קסיר, קראה לממשלה לגבש תכנית רב שנתית והקצאת תקציבים משמעותיים לביטחון תזונתי, שתכלול הגדלה של קצבאות הקיום – הבטחת הכנסה, מזונות, קצבת נכות, קצבת זקנה וקצבת שארים. זאת לצד הרחבת הסיוע הישיר למשפחות ותוכניות הזנה במערכת החינוך.
לדבריה, "הממצאים העגומים העולים מהדו"ח מדגישים את הצורך בגיבוש מדיניות חברתית וכלכלית ארוכת טווח, שתבטיח לכלל תושבי ישראל גישה סדירה למזון בכמות מספקת ולמזון בריא שאינו פוגע בבריאות. נדרשים בנייה ויישום של תוכניות ממשלתית רב-שנתיות, הקצאת תקציבים והגדרת יעדים לצמצום ממדי אי-הביטחון התזונתי. בכלל זה נדרש להרחיב את מערך הסיוע הישיר למזון למשפחות החיות באי-ביטחון תזונתי ובאי-נגישות למזון בריא, כהרחבת חלוקת תווי מזון, תוך הקפדה על מנגנוני בקרה, מזון בריא ושמירה על כבודם של מקבלי הסיוע."
"לנוכח שיעורי העוני הגבוהים בישראל, והקשר ההדוק בין מצב כלכלי לבין מצב הביטחון התזונתי, עולה גם הצורך בהגדלת קצבאות קיום. ממצאי הדו"ח, המצביעים על היקפים נרחבים של אי-ביטחון תזונתי ואי-נגישות למזון בריא בייחוד בקרב משפחות עם ילדים ובקרב אוכלוסיות בפריפריה החברתית כאוכלוסייה הערבית. מדגישים את הצורך בהרחבת תוכניות הזנה לילדים במערכות החינוך, בעיקר באזורים ובקבוצות שבהם שיעורי אי-הביטחון התזונתי גבוהים במיוחד", הדגישה.
