אתרי חדשות מקומיים דיווחו, כי מפגש דו–צדדי הדן בענייני הבחירות התקיים לפני כמה ימים בין משלחת של חד"ש לבין משלחת של התנועה האסלאמית.

עניין אחד מעורר תשומת לב במיוחד: מזכ"ל בל"ד, עווד עבד אל–פתאח, לא הכחיש את הדיווחים, כי בל"ד מסרבת להכליל את אחמד טיבי בכל אופציה עתידית של איחוד שעשוי להתקיים בין בל"ד לבין התנועה האסלאמית. עבד אל–פתאח הסתפק באמירה, כי: "בל"ד מייחסת כעת חשיבות עיקרית לעניין שכנוע חד"ש להצטרף לרשימה המשותפת".

דיון על הבחירות בסניף חד"ש באום אל–פאחם, השבוע, בהשתתפות יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה וח"כ עפו אגבריה, תושב העיר (צילום: אל אתיחאד)

לפני שנתיים, ולפני שנתניהו עצמו החליט לגרור את ישראל לבחירות מוקדמות, כבר היינו עדים לשינויים הפוליטיים המתרחשים היום. כבר אז הגיעו לאוזנינו קריאותיהם של מנהיגי המפלגות הערביות והאסלאמיות על אודות החשיבות והדחיפות בבניית רשימה ערבית משותפת.

יש לבל"ד זכות מלאה להציב תנאים לאחדות ערבית–אסלאמית כפי שהיא רואה אותה, או כמו שאחדים מכנים "צו השעה" או "רצון העם וההמונים". אני עוד אתייחס בהמשך לדרישתם להוציא את טיבי מכל אחדות שעשויה לקום בינם לבין התנועה האסלאמית ולהיבטים הפוליטיים והאתיים שבעניין. אבל מה שמשך את תשומת ליבי בציטוט של עבד אל–פתאח היא הנחישות שלו לשכנע את חד"ש להצטרף לרשימה הערבית המשותפת.

תחילה, אם אותה הנהגה אכן מעוניינת ברשימה ערבית אחת, אז למה המפגשים שהתקיימו הם רק בין שני צדדים? מפגשים כאלה יכלו להניב תוצאות רק אם, כפי שדווח בחדשות, התנועה האסלאמית (הפלג הדרומי) נתנה הסכמתה, שההתניה שבל"ד הציבה שלא לכלול את טיבי בכל הסכם עתידי ביניהם – תתקיים.

ואם אמנם צירוף חד"ש לרשימה ערבית–אסלאמית הוא אכן ערך נעלה, כיצד זה מתיישב עם מה שכתב אחד ממנהיגי בל"ד הבולטים, ד"ר מוחמד מחארב, רק לפני כמה שבועות נגד החזית, ובמיוחד נגד מוחמד ברכה, לגביו כתב כי: ההיסטוריה עדה לבורותו ולרדידותו.

הדיון המתרחש כעת סביב אחדות ערבית וכל המסרים השבטיים המזויפים חסרי הערך הנובעים ממנו, אינו דבר של מה בכך. איך אפשר לטעון כלפי חד"ש ולהאשים אותה בבגידה ולפקפק בעמדותיה ההיסטוריות, ובין רגע הופכת האחדות להיות ערך לאומי נעלה?

ואם אכן מנהיג חד"ש הוא איש חצוף ושקרן, ובניסוחו של ד"ר מחארב: "כשההיסטוריה מעידה על בורותו ורדידותו של מוחמד ברכה", אתם יכולים לתאר אילו דברים עלו במאמרו זה. נוכח זאת, זכותנו המלאה לשאול: איך הפך מי שכונה בוגד לבעל ברית נאמן? איך לאחר שמנהיגי בל"ד בזו למנהיגי חד"ש, הם פועלים במרץ לראותם בתור בעלי ברית?

אולי חלק מהמנהיגים חוששים לגורלם ולכישלונם, במיוחד על רקע העלאת אחוז החסימה, וכך הפכה האחדות להיות מפלטם האחרון. אולם אין די במניע הזה לבניית אחדות אמיתית היכולה לעמוד איתן מול הסכנות האורבות לנו.

בדצמבר 2012 כתבתי, ולהפתעתי זה עדיין רלוונטי היום, כי: בעקבות אחדותכם נחלשנו, כי: אין בסיס לקריאות האחדות האלה. ראשית, אין כוונות אמיתיות לבצע את האחדות. מי שמעוניין באחדות מכין את הקרקע ומבסס אותה, וצעדים אלה לא בוצעו. שנית, מי שמעוניין באמת באחדות חדל ממעשי הפיצול והפילוג. האם בל"ד יחדלו מקריאותיהם, כי טיבי אינו יכול להיות שותף בשום אופציה של אחדות? האם יפסיקו בבל"ד להטיח בחד"ש ובמפלגה הקומוניסטית האשמות בבגידה, בישראליזציה ובהתחנפות לממסד הישראלי? האם תחדל התנועה האסלאמית מתקיפת חברי חד"ש על כך שהם חילונים? האם אנשי חד"ש הפכו את עמדותיהם לגבי מה שהתנועה האסלאמית ובל"ד מאמינים בו? האם טיבי הפך פתאום לראש מפלגה מלאת עוצמה ובעלת אג'נדה?

לדידי, השאלה סביב כינונה של "מדינת הלאום הערבי" בישראל דרך המאבק הפרלמנטרי "בפרלמנט הציוני" היא שאלת המפתח לגבי עמדותיה של בל"ד בנושאים חשובים ומהותיים רבים. ההתמודדות עם השאלה הזאת, בלי להיכנס לפינות של תקיפת בל"ד, יכולה להבהיר נקודות רבות ולחדד עמדות רבות.

הדברים אמורים גם בכל הנוגע לעמדתה של התנועה האסלאמית כלפי מדינת ישראל וכלפי כל מדינה לאומית (כולל פלסטין), שהיא עמדת מפתח, נוסף לשאלה בדבר עמדתה כלפי "הדמוקרטיה", ועמדותיה כלפי מה שכולם מחשיבים כזכויות יסוד, במיוחד של נשים, ואפילו כלפי מי שאינו רוצה לבחור לעצמו דת כלשהי!

הנרפות והעצלנות שלנו בהכרעה בשאלות האלה הובילו אותנו למצב של עיוות פוליטי. הניסיון שלנו לאמץ עמדות ליישוב המחלוקות בינינו מנע מאיתנו את האפשרות להועיל לחברה שלנו. אולם כעת, לאור השינויים המתרחשים, אנחנו זקוקים למאסטרו שיחזור; אנחנו זקוקים למאסטרו חכם, מלומד, חד, בעל ניסיון רב ועמדות נחרצות.

אל תתאחדו, רבותיי, תשמרו על ייחודכם. מי שמתלבט – שיבחר, ומי שנמנע – רשאי לקחת צעד אחד אחורה. אל תתאחדו, אבל אל תאשימו זה את זה בבגידה, אל תאשימו זה את זה בכפירה. הבחירה הטובה ביותר עבור העם שלכם היא זו המביאה לו את התוצאות היעילות ביותר. הראוי ביותר הוא זה שיכול לקחת את ההגה לידיים ולהנהיג.

שנתיים עברו, ורעיון האחדות המזויפת צובר תאוצה. לכן אחזור על מה שכתבתי אז: "אנחנו לא צריכים אחדות שתפגע בעבודתנו הרצינית, שתמנע כל התקדמות. אחדות בלתי יעילה מזיקה יותר מאשר עבודה נפרדת אך ממוקדת".

ג'ואד בולוס

המאמר פורסם במקור בעיתון "אל אתיחאד"