מאת ערן הדס

    רשת האינטרנט, שהחלה כפרויקט מחקר של משרד ההגנה האמריקאי, התפשטה והתעצמה. היום נהוג לומר, שהמהפכה שגרמה רשת האינטרנט מובילה למימוש חזון "הכפר הגלובלי", שניסח העתידן מרשל מקלוהן. מהפכת המידע גורמת לכך, שפריטי מידע רבים, ובעיקר אירועים בעלי משמעות גלובלית, מופצים באופן מיידי דרך האינטרנט לרחבי העולם. מעבר לפוליטיקה הסמויה, החבויה ביחסי הכוחות שנוצרו ממבנה הרשת ומאופיה, נרשמו לאינטרנט כמה הישגים בתחום השינוי החברתי והמדיני, אפילו בנסיונות הפיכה.

    "מהפכת הטוויטר" היא כינוי לסדרת מאורעות שהתרחשו באיראן לאחר שפורסמו שם תוצאות הבחירות האחרונות. ספירת הקולות הציגה יתרון משמעותי לנשיא המכהן אחמדינג'אד, גם באזורים עירוניים, לרבות בטהרן, בהם שררה תחושה עמוקה של רוב לאופוזיציה.

    בשבת של שבוע הבחירות, החלו המונים לנהור לרחובות ולהפגין, וכבר אחר-הצהריים נלוו להפגנות היבטים אלימים. בתגובה, משטר ההאייתולות החל לחסום קווי טלפון, לנטרל מסרוני אס.אם.אס, להצר את צעדיהם של העיתונאים הזרים, וגם לחסום גישה לחלק מאתרי האינטרנט. אך להפתעת ראשי המשטר, "חומת המידע" שהקימו – נפרצה.

    טוויטר הוא אתר (או רשת חברתית), המאפשר למשתמשיו לפרסם באינטרנט במהירות הודעה שאורכה אינו עולה על 140 תווי מחשב. למעשה, האתר מאפשר לפרסם מסרון (אס.אם.אס) לכל העולם. המעלה הגדולה של האתר היא היכולת של משתמשים אחרים לחפש בו מילות-מפתח, ולקבל מיידית את כל ההודעות המכילות אותן.

    אלפי איראנים השתמשו בשירות של טוויטר, כדי לפרסם הודעות עדכון על המצב, וחבריהם מעבר לים עקבו בזמן-אמת אחר ההתרחשויות באמצעות החיפוש.

    לפי דיווחים, ממשלת איראן ניסתה לחסום את טוויטר (וגם את פייסבוק) עוד לפני הבחירות, בתואנה, כי נעשה באתר שימוש אסור לטובת תעמולת בחירות. ואולם, האיראנים השתמשו באתרי תיווך (פרוקסי) דרך חברים וקרובי משפחה ברחבי העולם, כדי לגשת לטוויטר ללא ידיעת השלטונות. ניסיון ההפיכה אמנם לא צלח, אך העם האיראני ושאר העולם למדו להכיר את כוחו של האינטרנט ככלי לשינוי, הנתון בידיו של הציבור.

    הדוגמא של איראן מייצגת, אך אינה ייחודית. בקישינב, בירת מולדובה, שיחת בית-קפה שגרתית ביום שלאחר הבחירות באפריל 2009, הביאה את נטליה מוראר, צעירה בת 25, לפתיחתה של חזית טוויטר מולדובית. קריאתה של מוראר להפגנה כינסה 20 אלף איש סביב הפרלמנט. מוראר נעצרה, אך נערכה ספירה מחודשת של הקולות.

    בארה"ב, המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ברק אובאמה, זכה הן בבחירות הפנימיות במפלגתו והן בבחירות לנשיאות, כאשר חלק גדול מהקמפיין שלו מבוסס על נוכחות מסיבית ברשת האינטרנט ועל גיוס תרומות דרך האינטרנט. בבירת הקפיטליזם העולמי, שם הקנקן משחק תפקיד חשוב לא פחות מתכולתו, הקרין אובאמה לציבור תדמית של שינוי, והאינטרנט שימש בידיו כאמצעי להוכחת חדשנות. אובאמה שיווק את עצמו באמצעות קטעי וידאו ויראליים, שהוצגו באתר יו-טיוב, כינס כמעט 2.5 מיליון חברים ברשת פייסבוק, ויצר פער עצום בשיעור ההקלקות על באנרים בינו לבין המועמד המתחרה, מקיין.

    מוטב שנשכיל להבין, כי גם אצלנו ניתן להשתמש באינטרנט לשינוי חברתי ופוליטי. מהלך כזה כבר נעשה בקמפיין של ח"כ דב חנין לראשות עיריית תל-אביב-יפו. תומכיו של חנין שיפרו רבות את מידת החשיפה שלו ואת מידת התמיכה בו, תוך שימוש בבלוגים וברשתות חברתיות.

    במקומות בהם עורמים מכשולים על חופש המידע, האינטרנט הוא מדיום, המאפשר בקלות יחסית ערוץ מידע אלטרנטיבי לרעיונות חדשים ומהפכניים.