"האופטימיסט, הכרוניקה המופלאה של היעלמות סַעִיד אַבּוּ אל־נַחְס אַלְ־מֻתָשאאִל", מספריו החשובים של אֶמִיל חַבִּיבִּי, חתן פרס ישראל לספרות 1992, פורסם השבוע במהדורה חדשה בהוצאת הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים. הספר היה לרב-מכר עם צאתו לאור בערבית ב-1974, ולאחר מכן עם תרגומו לעברית ב-1984 בידי אנטון שמאס.

חביבי יצר בספרו זה את המושג "אופסימיסט" — הֶלְחֵם של אופטימיסט ופסימיסט — אשר היה למטבע לשון המזוהה עם הערבים-פלסטינים אזרחי ישראל לאחר קום המדינה. מההוצאה נמסר "פרסום הספר במהדורה חדשה היא גם מחווה לרוחו ההומניסטית של חביבי, אשר לנוכח המציאות, לנוכח הטרגדיה, העמיד תמיד את הקומדיה, את האירוניה, את רוח האגדה ואת 'רחמי הסיפור'". לספר נלווית אחרית דבר מאירת עיניים מאת אלמוג בהר.

האוֹפְּסִימִיסְט, גיבור הספר, הוא סעיד, ואותו אנו מלווים בכל, תלאותיו, כיסופיו ואכזבותיו מאז נולד "לידה שנייה" ב־ 1948 כאשר ניצל ממוות בזכות חמור. הרפתקאותיו נעות בין סיפורי אהבה ארציים למפגש עם יצורים מן החלל החיצון, בין שיתוף פעולה עם המשטר להיאחזות בזהותו. דמותו מתקיימת תוך ניגוד תמידי בין אופטימיות לפסימיות, בין מאבק לכניעות, בין דמיון למציאות, בין תחכום לתמימות.

באמצעות דמותו המגוחכת והנאצלה של סעיד הגשים חביבי את האידיאל שאליו שאפו רבים מסופרי העולם הערבי — לכתוב רומן השואב את השראתו מהמציאות ואת צורתו מהמקורות הספרותיים הערביים המסורתיים. השילוב בין ז'אנר המקאמה האגדתית ובין הרומן הסאטירי האירופי אִפשר לו לחצות גבולות הלוך ושוב בין הגבוה לנמוך, בין העממי והאמנותי, הערבי והמערבי, המליצי והדיבורי, הפוליטי והאסתטי.

חביבי נולד בחיפה ב-1922 ונפטר בנצרת ב-1996 בגיל 73. הוא למד בחיפה והיה שדרן ברדיו פלסטין המנדטורי, חבר הלשכה הפוליטית של מק"י חבר כנסת בסיעה הקומוניסטית במשך 18 שנה, עורך ועיתונאי. הוא החל את דרכו הפוליטית במפלגה הקומוניסטית הפלסטינית – פק"פ (1941), נמנה עם אישי הציבור הפלסטינים שתמכו בתוכנית החלוקה של האו"ם.

מגיל צעיר מילא תפקיד פעיל ככותב וכעורך בעיתונות הערבית ("אל-ע'דד") 1945-1943; "אל-מהמאז", 1946; "אל-אתיחאד", 1977-1972, 1989-1980; "משארף", (1996-1995). כאמור, כיהן כחבר כנסת של מק"י בכנסת השנייה, השלישית, החמישית, השישית והשביעית, ממנה התפטר ב-1972 כדי להתמקד בעריכה ובכתיבה ספרותית. פעילותו התרכזה בעיר חיפה, שבה מילא תפקידים מרכזיים בעיתונות הקומוניסטית הערבית בישראל. הקים את הוצאת הספרים ערבסק (1989) וייסד את כתב העת הספרותי-הגותי "משארף" (1995), שניהם בשיתוף עם המשוררת סהאם דאוד. טיפח את הדור הראשון של כותבים ערבים במדינת ישראל כדאוד, מחמוד דרוויש וסמיח אל-קאסם. בין ספריו  שתורגמו לעברית: "האופסימיסט" (1984) פורסם לראשונה בהוצאת מפרש, "אח'טיה" (1988) ראה אור בהוצאת עם עובד; ו"סראיא בת השד הרע" (1993) ראה אור בהוצאת הספרייה החדשה. את שלושת הרומנים תירגם שמאס. השחקן והבמאי מוחמד בכרי שנפטר השבוע הציג (כשחקן יחיד) עיבוד לבמה של "האופסימיסט", שהועלה במקביל בערבית ובעברית (1996-1986).

ניתן לרכוש את הספר בהנחה באתר הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים:

https://www.kibutz-poalim.co.il/

עוד בנושא:

בהשתתפות הבמאי: סרטו של מוחמד בכרי 'מאז שהלכת' יוקרן בגדה השמאלית בתל-אביב