ד"ר נהאיה ושאחי, תושבת ערערה ומרצה לחינוך במכללת אורנים, נבחרה למקום החמישי ברשימת חד"ש לכנסת. בראיון ל"זו הדרך" מספרת ושאחי על דרכה הפוליטית, על סדר היום שבדעתה לקדם בכנסת ועל האתגרים של מערכת הבחירות.

כיצד הגעת לפוליטיקה?

החיים הפוליטיים שלי החלו לפני יותר מ-30 שנה, כאשר הצטרפתי לתא הסטודנטים של חד"ש באוניברסיטת חיפה בשנת 1994. שם מצאתי את המסגרת הפוליטית המתאימה לערכים עליהם התחנכתי בבית והתחלתי בפעילותי. מאז ועד היום אני רק משתכנעת יותר ויותר שאני במקום הנכון.

תמיד הייתי פעילת שטח ובשנים הראשונות לא רציתי להיבחר לתפקידים רשמיים בחד"ש. לבסוף השתכנעתי, וב-1999 נבחרתי לראשונה למזכירות סניף חד"ש בערערה. מאוחר יותר נבחרתי למועצת חד"ש, למזכירות חד"ש הארצית וללשכת חד"ש. כמו כן אני נציגת ציבור מטעם חד"ש במועצה המקומית כבר 12 שנה, וגם חברת הנהלה בסיעת חד"ש בהסתדרות המורים.

אני אשת חינוך, ומבחינתי הפעילות בחד"ש אף פעם לא הייתה משהו נפרד מהחיים המקצועיים והחברתיים. עבדתי במשך שנים במערכת החינוך עם בני נוער, כולל נוער בסיכון, בתוכניות למניעת אלימות וגזענות ובחינוך לחיים משותפים. בהמשך עבדתי באקדמיה בהכשרת אנשי ונשות חינוך.

דווקא מתוך הניסיון הזה התחזקה אצלי ההבנה שחינוך הוא עניין פוליטי. כאשר ילדים ביישוב אחד מקבלים הזדמנויות וילדים ביישוב אחר לא, זו בעיה פוליטית. צעירים בחברה הערבית גדלים כיום למציאות של פשיעה, מחסור במסגרות ואפליה. אלה לא רק בעיות חינוך אלא תוצאות של מדיניות. לכן ההתמודדות שלי לכנסת היא מבחינתי המשך של אותה דרך.

אני רוצה להביא לכנסת גם את הניסיון המקצועי שלי אבל בעיקר את הדרך הפוליטית שאני מאמינה בה – הדרך של חד"ש. זו דרך של שלום, שוויון, דמוקרטיה, צדק חברתי ושותפות יהודית-ערבית אמיתית.

אם תבחרי, איזה סדר יום תפעלי לקדם?

ברור שהחינוך יהיה אחד הנושאים המרכזיים בהם אעסוק. אפעל לקדם חינוך ציבורי שוויוני ואיכותי מלידה ועד להשכלה הגבוהה. חשובה במיוחד הנגישות למסגרות חינוך עד גיל 3 – תחום בו קיימים פערים עצומים בנגישות למסגרות איכותיות ומפוקחות. בכוונתי לעסוק גם בנוער בסיכון, בחינוך בלתי-פורמלי ובמניעת אלימות. יש לי ניסיון מקצועי ארוך שנים במסגרות אלה, אני מכירה מקרוב את המורכבות והבעיות של התחום.

חשוב ליצור עוד מסגרות לצעירים וצעירות ולהרחיב את השירות הפסיכולוגי. במערכת החינוך הערבית חיוני לטפל בתשתיות ובתקצוב, אבל לא פחות חשוב לחזק את תפיסת הזהות ואת הקשר לשפה ולתרבות שלנו.

לכן ארצה לכהן בוועדת החינוך, אבל גם בוועדות שעוסקות במעמד האישה, בילדים, בנוער, בעבודה וברווחה ובמאבק בפשיעה. אני רוצה להביא לכנסת גם תפיסה שמחברת בין הדברים. אי אפשר לדבר על המאבק בפשיעה בלי לדבר על חינוך; אי אפשר לדבר על חינוך בלי לדבר על עוני ואי-שוויון; ואי אפשר לדבר על שוויון בלי לדבר על המדיניות כלפי החברה הערבית. הכל קשור.

כיצד מציעה חד"ש להתמודד עם הפשיעה בחברה הערבית? 

זה הנושא האקוטי ביותר כרגע. הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית היא תוצאה של מדיניות: הממסד לא רואה בדם שנשפך בחברה הערבית כשווה. אך הדם שלנו אינו הפקר. אנחנו בחד"ש דורשים מהמדינה לפרק את ארגוני הפשיעה ולאסוף את הנשק – גם הבלתי-חוקי וגם החוקי. כאשר יש רצון פוליטי, המדינה יכולה לאסוף את הנשק כפי שעשתה במקומות אחרים. בכוחה לפגוע במקורות הכספיים של ארגוני הפשיעה ולהגן על אזרחים ועל נבחרי ציבור מאוימים.

כל מה שצריך הוא החלטה פוליטית. אנחנו מתנגדים למצב בו המשטרה מפגינה כוח מול אזרחים ערבים נורמטיביים – כמו שעשתה השבוע בהתנפלות על חתונה באום אל-פחם, במעצר חתן וכלה בנגב ובתקיפה של נער בבועינה-נג'ידאת – אבל כאשר צריך להיאבק בארגוני הפשיעה היא נעלמת. משפחות שלמות חיות בפחד מארגוני הפשיעה, כי המשטרה לא מטפלת בנושא.

אבל אכיפה לבדה אינה מספיקה. צריך גם למנוע מהנוער להפוך כר פורה לגיוס מצד ארגוני הפשיעה. וכך חוזרים לחינוך, לרווחה, לתעסוקה, למסגרות נוער, לספורט ולתרבות. כדי שצעיר לא יחשוב להתגייס לארגון פשע, צריך לתת לו אופק. איזה אופק נותנת המדינה לילד שהורסים לו את הבית?

לכן המאבק שלנו מתקיים בשני מסלולים במקביל. מצד אחד מאבק חסר פשרות בארגוני הפשיעה ובנשק, ומצד שני השקעה רבת רבדים בדור הצעיר ובחיזוק החברה הערבית. בקרוב נפרסם תוכנית מפורטת שאנו מכינים למיגור הפשיעה והאלימות.

בעקבות בחירת רשימת חד"ש לכנסת נשמעה ביקורת על כך שהאישה הראשונה נבחרה רק במקום החמישי. מה דעתך על כך?

הביקורת היא לגיטימית, ואני חושבת שחשוב שנקשיב לה. לצערי זו תופעה עולמית – מחקרים מראים שמעמד הנשים בפוליטיקה במדינות רבות מצוי בנסיגה. יחד עם זאת, מעמד האישה בחד"ש אינו נמדד רק במספר הנשים ברשימה לכנסת. לחד"ש יש היסטוריה ארוכה במאבק למען שוויון לנשים, וגם היום יש לנו ייצוג נשי משמעותי באיגודים מקצועיים וברשויות המקומיות. לאורך השנים גם היו לנו מנהיגות בולטות כמו עאידה תומא-סלימאן ותמר גוז'נסקי שכיהנו מטעם חד"ש בכנסת וזכו בתמיכה רחבה.

בסופו של דבר, הרשימה נבחרה בהכרעה דמוקרטית של מועצת חד"ש ואני מכבדת זאת, אבל עלינו לשאוף לייצוג משמעותי יותר של נשים ברשימה לכנסת. אני רוצה שנשים צעירות יהיו פעילות בחברה שלנו ויגיעו לעמדות הנהגה, כולל בפוליטיקה. אני רוצה להיות חלק מדור שיפתח את הדלת לעוד נשים בעתיד. עם זאת, אני מאמינה ביכולת של כל חבר וחבר ברשימה לייצג נשים ולפעול למען האינטרסים שלהן, בהתאם לערכים של חד"ש. כשם שאני כאישה יכולה לייצג את כל חברי חד"ש, כך גם הגברים ברשימה יכולים לייצג את החברות. המדד האמיתי הוא הפעילות השוטפת שלנו בנושא – נגד אלימות כלפי נשים, למען תעסוקה ושכר שוויוני, למען חינוך ונוכחות נשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות. בנושאים הללו, אין מפלגה שעושה יותר מחד"ש.

מה האתגר המרכזי של חד"ש בבחירות הקרובות?

האתגר הראשון שלנו הוא להחזיר תקווה לציבור בתקופה שגובר בה הייאוש. רבים שואלים, בצדק, מה הפוליטיקה יכולה לשנות ומדוע לצאת להצביע – במיוחד בחברה הערבית לאחר כל מה שעברנו בשנים האחרונות: המלחמה, הפשיעה, האלימות, הגזענות וההסתה. לכן המשימה שלנו היא לשכנע את הציבור הערבי להאמין בכוחו להשפיע ולהצביע. עלינו להגיע לכל מי שהתייאש וחושב להישאר בבית. חובתנו להקשיב לו, לשוחח אתו ולשכנעו שיש משמעות להתארגנות ולכוח הפוליטי שלו; שיש אפשרות להשפיע על המציאות.

זה לא שאנחנו מצפים לעתיד ורוד ושאחרי הבחירות הכל יסתדר. אנחנו יודעים שההכרעה היא בין ממשלה גרועה לממשלה גרועה יותר, אבל אנחנו לא יכולים לוותר. התקופה הנוכחית היא הקשה ביותר לחברה הערבית-הפלסטינית בתוך ישראל מאז קום המדינה, וכולנו מרגישים זאת. אנחנו חייבים לתת תקווה לציבור שלנו ולכל האנשים השפויים במדינה, שאפשר לשפר את המצב.

האתגר השני הוא להציג אלטרנטיבה ברורה לימין. בניגוד למפלגות שמנסות להתחרות איתו בשפה שלו, אנחנו מנסים להראות שיש דרך אחרת – לא מלחמת נצח אלא שלום; לא כיבוש והתנחלויות אלא פתרון מדיני של שתי מדינות; לא עליונות אלא שוויון; לא גזענות אלא שותפות יהודית-ערבית. רק חד"ש יכולה לעשות זאת, כי אנו השמאל האמיתי היחיד.