"כיצד יכלה אומה שלמה לשתף פעולה ברצח. חיילים, אם לא תסרבו לפקודות לא חוקיות כאלה – אתם הרוצחים! אזרחים, אם לא תפעלו בזה הרגע למנוע פקודות כאלה, הנכם משתפי פעולה וכמו הגרמנים לא תוכלו לטעון אחר כך לא ידענו" – כך כתב הסופר והמשורר דן עומר בעקבות הוראה שניתנה בצבא לירות בפלסטינים פליטי מלחמת יוני 1967, אשר ניסו לשוב לגדה המערבית שתחת כיבוש.

פרופ' מיכאל קרן פרסם באחרונה ביוגרפיה חדשה על עומר: "התפסן בקפה טעמון – דן עומר ומלחמת התרבות בישראל" (הוצאת פרדס). ביום ראשון הקרוב, 2 בנובמבר, תיערך בשעה 19:30 השקתו במועדון הגדה השמאלית בתל-אביב בהשתתפות ח"כ לשעבר דב חנין (חד"ש), פרופ' אסנת עקירב, קוקו דרעי והמחבר פרופ' קרן; תנחה נועה לוי.

דן נולד במשפחת מרני ברמת גן בפברואר 1940. למד בבית החינוך לילדי עובדים ובבית הספר החקלאי מקווה ישראל. היה אוטודידקט: לא השלים לימודיו בתיכון ולא רכש השכלה אקדמית. בגיל  16 שינה את שמו ל"עומר" ויצא לחווה כרי דשא שליד הכנרת, שם למד בוקרות. בצעירותו עבר לירושלים והיה מבאי בית הקפה טעמון המיתולוגי שפעל אז במרכז העיר מול משכן הכנסת (כיום מוזיאון הכנסת).

בטעמון נתקבל עומר בזרועות פתוחות לבוהמה הירושלמית. הוא יצא לאנגליה, כדי להשתלב בעסקי המשפחה, אך נטש אותם והתקרב לחבורת האמנים הישראליים שישבו בלונדון בראשית שנות הששים, בהם עמוס קינן, שמעון צבר, מנשה קדישמן ואחרים. בשנת 1961 שב לירושלים ופתח לזמן קצר חנות ספרים מול קפה טעמון, שהיה כעבור עשור מקום לידתה של תנועת הפנתרים השחורים. ב-1967 גויס עומר לחטיבה הירושלמית, והצטיין כחובש קרבי. מיד לאחר המלחמה הבין היטב את נזקי הכיבוש ונמנה עם הראשונים שקראו לנסיגה מיידית מהשטחים. באותה תקופה התקרב לסופרי ירושלים ומשורריה ובהם יהודה עמיחי, פנחס שדה, אריה זקס, אהרון שבתאי ואחרים.

עומר היה מבקר ספרותי חריף ונשכני במיוחד. במשך שבע שנים ערך את הטור הספרותי "נמר של נייר" בשבועון "העולם הזה". הוא חולל לא מעט שערוריות ספרותיות, הן כסופר והן כמבקר, ועורר עליו טינה ושנאה של רבים. יחד עם זאת, היה מדורו "נמר של נייר" אולי החריף והאמיץ בכלי הביטוי והביקורת באותה תקופה ותרם תרומה מכרעת לריענון שורות ולשחיטת פרות קדושות. במקביל היה עומר פטרונם של מחברים, צעירים וותיקים כאחד, שנדמו בעיניו יוצאי דופן או אנטי-ממסדיים דוגמת המשורר מרדכי אבי-שאול (שרבים משיריו פורסמו ב"זו הדרך"), מידד שיף, עמוס אריכא, יגאל גלאי, רינו צרור, אריה קרישק, יצחק בר-יוסף  ורבים אחרים.

עומר התגורר בירושלים רוב חייו וכן בקיבוץ שמיר. בשנת 1984, לאחר סדרה של התקפי לב ולאחר שסירב לעבור ניתוח מעקפים, נפטר דן עומר בירושלים. בין ספריו: "לילה ארוך" (1963), "אלוהים בגי'נס: ושירים אחרים, 1962־1965" (1966), "בדרך" (1966) שהצנזורה נאסרה על הפצתו, "פואמות דוקומנטריות  1967-1965" (1967), "בוקר טוב מהפכה; קשיים ביצירת גיבורים לאומיים" (1975) ו"בעקבות עמוד האש" (1982).