הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש–הרשימה המשותפת) דנה השבוע במצבן של נשים עם מוגבלויות, ואימהות לילדים עם צרכים מיוחדים, באוכלוסייה הערבית–בדואית בנגב, לאור פרסומו של מחקר מקיף בנושא שערכה עמותת "מע"ן – הפורום למען נשים ערביות בנגב". יו"ר הוועדה פתחה את הדיון ואמרה "אחת השאיפות הגדולות שלי ביותר כאשר מוניתי לעמוד בראש ועדה, הייתה להביא את הקולות המוחלשים ביותר בחברה ולתת להם מקום של כבוד בכנסת. נשים, שהן גם בדואיות וגם עם מוגבלויות, מהוות את השוליים הרחוקים והמוחלשים ביותר בחברה, ואני מאוד שמחה לראות רבות מהן כאן היום".
מחברת המחקר, ליהד אדם, סקרה אותו בפני הוועדה: "כמו הנשים הבדואיות, גם אלו בעלות המוגבלות והאימהות לילדים עם צרכים מיוחדים סובלות מקשיים מוסדיים ופנים–חברתיים, הגוברים בשל מוגבלותן.שכיחות המוגבלות בקרב הבדואים היא הגבוהה ביותר בהשוואה לכלל האוכלוסייה הערבית ולאוכלוסייה היהודית, 22.4% , 20.6% ו– 16%בהתאמה. בתוך האוכלוסייה הבדואית עם המוגבלות, ייצוג הנשים גבוה בהרבה מייצוג הגברים 68%. הנושא השני, לאחר השוואת המדדים, הוא סקירת השירותים הניתנים לאנשים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב, ובפרט לנשים. עלה כי קיימות בעיות של נגישות לשירותים, היעדר מודעות לזכויות, אכזבה משירותי הרווחה, ליקויים בהנגשה, תת–אבחון ודעות קדומות בחברה. הנושא השלישי שעלה במחקר עוסק בקשיים המרכזיים שעומדים בפני נשים עם מוגבלות בחברה הבדואית. אנשים עם מוגבלות ונשים בפרט, זוכים ליחס משפיל ומדכא מצד החברה והמשפחה, אשר רואה אותם כאנשים שאינם יכולים להתבטא ולהשתלב בקהילה".
לאחר הצגת המחקר שמעה הוועדה עדויות של מספר נשים ובהן של עאידה אבוטאה, אם ל-4 ילדים עם מוגבלויות. מבין ארבעת ילדיה, השלושה מעל גיל 20 מעולם לא יצאו מהבית ללמוד, ואילו הבת הקטנה, בת ה-15, הוכנסה למסגרת לימודית רק לאחר שהיא נאלצה לפנות לרשויות הרווחה. "מעולם לא קיבלתי עזרה אלא טיפלתי בהם לבדי. אני מרגישה שאני הכל עבורם, ולכן אני לא יכולה לעשות כלום, אלא רק להיות לידם כל הזמן ולטפל בהם".
יו"ר הוועדה, ח"כ תומא–סלימאן, אמרה בסיום הדיון: "כל הכבוד למע"ן על מחקר חשוב שמאיר זרקור על חלק בחברה שאינו מקבל מספיק תשומת לב. חייבים להמשיך את היריעה ולבצע מחקר יותר מקיף, אולי דרך הלמ"ס, אבל שהם נמנעים מלסקור את האזור הזה, כנראה מתוך הבנה שהנתונים יציירו תמונה רעה של המדינה. שמענו כאן גם הרבה פעילות לכאורה ממשרדי הממשלה, אבל גם שמענו פעילים למען זכויות בעלי מוגבלויות שלא הכירו חלק מהזכויות שהוזכרו כאן, ומכאן שברור שיש בעיה בהנגשת המידע מצד כל המשרדים". לדבריה "סבלן של נשים, שיש להם מוגבלות מסוימת, בחברה פטריארכלית מאוד, אשר יש בה מחסור חמור בתשתיות, הוא עצום. גם אימהות שמטפלות בילדים עם מוגבלויות נמצאות בחזית, ועוברות לבד את כל הסבל הרגשי, הנפשי וגם המעמסה הפיזית. הגיע הזמן שהמדינה תיקח על עצמה אחריות בנושא הזה והגיע הזמן שהנשים הללו יתנערו מכל הסטריאוטיפים, יתארגנו, וידרשו את המגיע להן".
על מע"ן – הפורום למען נשים ערביות בנגב: