"שלוש פעמים נאלצתי לעבור לעיר אחרת בשל איומים של הגרוש שלי על חיי, וכל ההוצאות של ההובלה ושל הפרת חוזה שכירות היו עלי. אף גוף ממשלתי לא לוקח אחריות", כך אמרה ס', אם הורה-יחידה, שהגרוש שלה ממשיך לסכן את חייה בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה בראשות ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת). שתי נשים החוששות לחייהן ולחיי ילדיהן פנו לאחרונה לחברות הכנסת ועדויותיהן נשמעו בוועדה, בתום דיווח של הוועדה הבינמשרדית למניעת אלימות במשפחה, והדגישו את חוסר האונים של המערכות שאמורות לספק הגנה במקרים כאלה".

הפגנת נשים ערביות נגד אלימות שנערכה באום אל-פחם, בהשתתפות ח"כ עאידה תומא-סלימאן, בסוף מאי האחרון (צילום: אל אתיחאד)
"יום לפני שהגרוש האלים השתחרר, קראו לי מהרווחה וטענו שהם לא יכולים לקבל אחריות על שלום הילדה שלי ולכן אני מחויבת לעבור למקלט לנשים מוכות. גם בשנים בהן עברתי התעללות ופניתי לרווחה, והגרוש שלי העביר את הדירה על שמו של אביו שזרק אותי לרחוב, אף גורם לא סייע לי בדיור. נאלצתי להתפנות לבית הורי שהוא בית אלים. כשסיפרתי על כך לעובדת הסוציאלית היא איימה לקחת ממני את הילדה לאומנה. אני לא אם מכה. אני נפלתי קורבן לאלימות. בתקציב שרוצים לתת למשפחת האומנה יכלו לעזור לי. הסבירו לי שזה סל תקציב אחר. כשהגרוש שלי עדיין היה בבית הילדה הלכה לגן עם חמסות אדומות על הלחיים. אבל הרווחה איימו עלי. גם ביטוח לאומי לא משלם מזונות למי שמרוויחה מעל 3,000 שקל ואני בעוונותיי מרוויחה 5,500. חצי מזה הולך לשכר דירה והשאר לתשלומים ולאוכל. ואז צריך לממן עו"ד ואגרות לבתי משפט. כל פנייה לבית המשפט כדי שהאב יאשר טיפול לילדה עולה לי 800 שקל פתיחת תיק", נסמר על ידי אחת האימהות.
יו"ר הוועדה, ח"כ תומא-סלימאן, הדגישה ש"נתונים קיימים. המטרה היא להתעמק בפתרונות ובמניעה של הישנות הקורבנות. גם בסוף שנות ה-90 הייתי חברה בוועדה בינמשרדית. יש ידע. מחקרים בעולם מאששים כל מה שאנו יודעות כבר שנים רבות. ציפיתי לקבל היום דיווח הרבה יותר מפורט מהוועדה הבינמשרדית למניעת אלימות במשפחה. ציפיתי לשמוע הצעות. למרות העבודה המעמיקה, הדיונים הממושכים עם צמרת המשרדים, לא שמענו המלצות. מיד עם פתיחת המושב הבא נכנס דיון בו תיתן הוועדה הבינמשרדית דיווח מלא והמלצות. אנו עדיין תובעות לממש את המלצת מבקר המדינה להקים רשות לאומית שתכלול את כל העשייה ותוודא זרימת מידע וסנכרון כל הגופים".

עוד עלתה בוועדה שאלת מעשי הרצח של נשים ערביות על ידי קרוביהן – מעשים שלרוב לא פוענחו על ידי המשטרה. נאילה עואד ראשד, מנכ"לית נשים נגד אלימות: "60% מהנשים הערביות-פלסטיניות חוששות ממוסדות ביטחוניים. מה המשטרה עושה כדי לבנות אמון מול האוכלוסייה? רק 19% מהציבור הערבי נותן אמון במשטרה. זה משפיע על נפגעות אלימות, שמעדיפות לפנות לעמותות נשים ולארגונים פמיניסטיים. הלקונה בהעברת המידע היא גם בתוך אותו ארגון. למשל: אישה נרצחה כי לא הועבר מידע ממשטרת חיפה למשטרת לוד".