האגודה לזכויות האזרח ואעלם – מרכז התקשורת לקהילה הערבית פלסטינית הגישו באחרונה עתירה לבג"ץ לביטול פקודת העיתונות, 1933 ותקנה 94 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 שמתייחסות להוצאת עיתון. זאת בעקבות שתי עתירות לבג"ץ שהגישה האגודה לזכויות האזרח ב-1996 וב-2002 בנושא. העתירה משנת 2002 נמחקה לאחר שמשרד הפנים התחייב להגיש הצעת חוק עיתונות חדש, ובג"ץ חייב אותו לדווח לאגודה לזכויות האזרח על כל שימוש בסמכויות לפי פקודת העיתונות עד שתבוטל. הצעת החוק שהוגשה לכנסת נתקלה בהתנגדות מצד בעלי העיתונים הגדולים וקידומה הוקפא.
פקודת העיתונות משנת 1933 קובעת, שאין להדפיס עיתון בלי קבלת רישיון מאת הממונה על המחוז במשרד הפנים. תנאי קבלת הרישיון הם, בין השאר, כי על עורך העיתון להיות בעל תעודת בגרות, מעל גיל 25, ללא עבר פלילי או שלילת רישיון כעו"ד או כרופא. דרישות הרישיון מגבילות את הכניסה לתחום העיסוק בהוצאה לאור של עיתונים, שכן הן מציבות תנאים שבלי למלאם אין אפשרות להוציא עיתון בישראל. במקצועות כגון רפואה או עריכת דין נדרש הרישיון כדי להבטיח שלא ייגרם נזק למטופל או ללקוח, אך העיתונות מעצם טיבה משמיעה קולות רבים ומבטאת הלכי רוח ודעות שונות ומגוונות. לכן פוגעת הגבלת הכניסה למקצוע העיתונות לא רק בזכותו של הפרט לחופש העיסוק, אלא בטובת החברה בכלל.
פקודת העיתונות אף מסמיכה את שר הפנים להפסיק את פרסום העיתון לכל תקופה שימצא לנכון, אם הוא מפרסם דבר העשוי לדעתו לסכן את שלום הציבור, או ידיעות שקר, שיש בהן לדעתו, לעורר בהלה או ייאוש, וזאת ללא התראה מוקדמת לפני הסגירה (זו הסמכות שנדונה בבג"ץ קול העם בשנת 1953). בנוסף לכך פקודת העיתונות כוללת הוראות לגבי בתי דפוס: נקבע כי אין להחזיק בתי דפוס ללא רישיון מאת הממונה על המחוז. לפיכך מכוונת העתירה גם נגד הרישוי על בתי הדפוס ודורשת לבטל רישוי זה.
תקנה 94 לתקנות ההגנה (שעת חירום) מרחיבה את סמכויות פקודת העיתונות המקורית, וקובעת ששיקול הדעת המוחלט באשר למתן ההיתרים להוצאת עיתונים לאור או סגירתם נתון בידי הממונה על המחוז במשרד הפנים. הממונה רשאי להעניק או לא להעניק כל תעודת היתר כזאת, מבלי לחשוף את נימוקיו, לא בפני המבקש ולא בפני בית המשפט, כך שאין כל דרך לתקוף את החלטתו או להתערב בה.
הסמכויות הנתונות בחקיקה המנדטורית אינן תיאורטיות ונעשה בהן שימוש מעשי. בתשובה של משרד הפנים לבקשת חופש מידע שהגיש עו"ד עלאא עבדאללה מאעלם עולה, שמאז 2004 היו 17 מקרים, שבהם סורבה בקשה לקבלת רישיון או שהרישיון בוטל, למשל במקרה בו לא היה תיעוד לגבי תעודת הבגרות של מגיש הבקשה או בשל הרשעה בעבירת בנייה.