הדו"ח השנתי של מרכז אדוה "תמונת מצב חברתית", אותו חיברו ד"ר שלמה סבירסקי, אתי קונור–אטיאס ואריאן אופיר, מתפרסם היום. ממנו עולה כי ישראל ניצבת במעלה סולמות האי שוויון והעוני של העולם המערבי. האי שוויון מוכר כיום בעולם כאיום חברתי וכלכלי. לא כך בישראל: כאן הממשלה בוחרת להתמודד – וליתר דיוק, שלא להתמודד – באמצעות ועדות לסוגיות נקודתיות: ועדת טרכטנברג, ועדת הריכוזיות, או הוועדה למלחמה בעוני. לדברי חוקרי מרכז אדוה "האי שוויון הוא סוגיה מקרו–כלכלית ומקרו–חברתית הדורשת התמודדות ברמה הממלכתית והמשקית הגבוהה ביותר. מה שנדרש הוא לא הגדלה של קצבה זו או אחרת בכמה עשרות שקלים, או הורדת מחירים בכמה אחוזים, אלא מאמץ משולב בשתי חזיתות: יצירת צמיחה מאוזנת שתייצר תעסוקה המאפשרת מחייה בכבוד. לצד 'אומת הסטארט–אפ' המתגמלת ביד נדיבה את אזרחיה – כ-10% מהשכירים – והרבה יותר מכך את המנכ"לים בתאגידים הגדולים ואת המאון העליון הנהנה מהכנסות גבוהות מהון, ישנה "ישראל של מטה" ובה 3/4 מהשכירים המשתכרים פחות מהשכר הממוצע ובתוכם כ-30% המשתכרים שכר מינימום ופחות. בעוד שראשי המדינה מתגאים באבטלה נמוכה – 5.8%, ביישובים הערביים שיעור דורשי העבודה נע בין 15% ל-30% וברבות מעיירות הפיתוח בין 10% ל-15%.
הפגנת המחאה החברתית בתל–אביב, אוגוסט 2011 (צילום: שי טל)
על פי המרכז יש לעודד יצירת מערך שירותים חברתיים שיאזנו את תוצאות הצמיחה הבלתי–מאוזנת. מדובר בראש ובראשונה בשדרוג רמת החינוך וההשכלה של כל האוכלוסייה: בעידן שבו תעסוקה שבצדה שכר הוגן כרוכה בהשכלה גבוהה, פחות מ-50% מבני הנוער זכאים לתעודת בגרות ורק 28.8% ממסיימי תיכון מתחילים בלימודים אקדמיים בתוך 8 שנים מיום סיום התיכון. דוגמה נוספת: רשת הביטחון הסוציאלי הישראלית זוכה למימון הנמוך מכלל הארצות החברות בארגון המדינות הקפיטליסטיות הגדולות (ה-OECD) 15.8% תמ"ג לעומת בין 20% ל-30% תמ"ג ברוב ארצות אירופה המערבית.
"המאמץ רב השנים לקדם ולהעצים את המגזר העסקי תוך צמצום תקציב המדינה לווה בהידלדלות של השירותים החברתיים שהמדינה מספקת – שירותים שבהם תלוי שדרוג יכולותיהם של הישראלים המצויים בשולי הפיתוח כך שיוכלו ליטול חלק בפעילות הכלכלית והמדעית העתידית", נאמר בדו"ח. עוד עולה מהדו"ח כי ב-2012, עלות השכר של המנכ"לים ב-100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביבית ("תל אביב 100") עמדה, בממוצע, על סכום שנתי כולל של 4.519 מיליון שקל, או 376.6 אלף שקל בחודש. עלות השכר השנתית הממוצעת של כל חמשת נושאי המשרות הבכירות בחברות אלה עמדה על 3.421 מיליון שקל, או 285 אלף שקל בחודש. כך שב-2012, עלות השכר הממוצעת של המנכ"לים הייתה גבוהה פי 42 מהשכר הממוצע במשק (9,018 ש"ח, עובדים ישראליים בלבד) ופי 87 משכר המינימום באותה שנה (4,300 ש"ח).
כמו כן, מינהל הכנסות המדינה מציג נתונים גם עבור הכנסות מהון של עצמאים. למרבה הצער, הנתון המעודכן ביותר הוא לשנת 2008: באותה שנה עמד סך ההכנסות של עצמאים מהון על סך של 18.3 מיליארד שקל, כאשר המאון העליון של העצמאים קיבל 74% מתוך זה – 13.5 מיליארד שקל.
מניתוח נתוני השכר של העבודות והעובדים עולה כי ב-2012 השכר הממוצע לחודש של נשים עמד על 66% מהשכר החודשי של גברים ואילו השכר לשעה עמד על 84.9% מהשכר לשעה של גברים. באותה שנה ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים אשכנזים (ילידי ישראל לאב יליד אירופה או אמריקה) עמדה על 42% מעל ההכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירוניים. הכנסתם של שכירים עירוניים מזרחים (ילידי ישראל לאב יליד אסיה או אפריקה) עמדה על 9% מעל לממוצע וזו של עירוניים ערבים עמדה על 34% מתחת לממוצע. יצוין ב-2012, משק בית בחמישון העליון הפריש לפנסיה ולתגמולים סכום חודשי ממוצע של 1,168שקל , לעומת סכום של 64 שקל שהפריש משק בית בחמישון התחתון.