העמותה רופאים לזכויות אדם פרסמה בחג דו"ח חדש לרגל יום הבריאות העולמי, שחל ב-7 באפריל. הדו"ח בוחן קיומו של אי-שוויון בשירותי הבריאות, אי שוויון אשר יכול להתקיים על רקע ההבדלים המעמדיים, בדת, בתרבות וכן באזור גיאוגרפי. דו"ח זה עוסק בשאלה כיצד קשורה ההפרדה הגיאוגרפית, שחלקה מתקיים בהתאמה להפרדה החברתית והאתנית באפליה בנגישות לשירותי בריאות.
דובר רופאים לזכויות אדם מסר כי "כדרכה העמותה בוחנת את אי-השוויון בחברה הישראלית דרך הפרספקטיבה של הבריאות, אך הוא ודאי משקף אי-שוויון בשאר התחומים כחינוך ומצב חברתי-כלכלי. ללא קשר לסיבת ההפרדה – מתוך רצון או אילוץ, מתוך הכוונת המדינה (למשל, הפניית עולים) או בחירה חופשית – מרגע שזו מתקיימת יש לשאול: כיצד – אם בכלל – מתייחסת המדינה להפרדה זו בתכננה את הנגישות לשירותי בריאות, האם היא שמה לעצמה כמטרה אופרטיבית מוצהרת לסגור ולצמצם את הפערים, או שמא מדיניותה מביאה להרחבתם?"
הדו"ח סוקר אם כן, לא רק את אלו המופרדים גיאוגרפית אלא את אלו שלהפרדתם זו מצטרפות הגבלות קשות על הניידות, אשר מוסיפות לפגיעה ביכולתם לקבל שירותי בריאות הולמים. הדו"ח חושף את העובדה כי בעוד הממשלה אינה שמה לעצמה למטרה את סגירת (או אפילו צמצום) הפערים בנגישות לבריאות בין פריפריה למרכז, ובודאי שלא באשר למיעוט הערבי בישראל, הרי שבמקרים אחרים: כפרים בלתי מוכרים בנגב, כלואים, פלסטינים בשטחים הכבושים, ומבקשי מקלט היא אף נוקטת פעולות יזומות המערימות מכשולים על הנגישות. הדו"ח סוקר תחילה את הקבוצות המתגוררת בתוך הקו הירוק כאשר הכלואים מחד – הנתונים לאחריות מלאה של המדינה – והפלסטינים מאידך, משמשים כמקרי קצה המלמדים רבות על שימושה של המדינה במרחב כדרך להדרה מהזכות לבריאות.
http://www.phr.org.il/phr/files/articlefile_1239110637828.pdf
