לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי שצוין בשבוע שעבר, פרסם פורום דו–קיום בנגב את הדו"ח השנתי העוסק במדיניות הריסות הבתים בנגב. הדו"ח חושף נתונים יוצאי דופן – 859 מבנים נהרסו בשנה האחרונה בנגב, 54% מהם בעיירות הבדואיות המתוכננות ובכפרים שהוכרו על ידי המדינה, בשל איומי סרק של הרשויות 78% מן המבנים נהרסו על ידי בעליהם.

בית שנהרס בכפר הבדואי הבלתי מוכר ואדי א–נעם (צילום: פורום דו–קיום)

"לאור הנתונים, הלחץ שמפעילה המדינה על תושבי הכפרים הבלתי מוכרים לעבור לעיירות אינו ברור, במצב בו העיירות והכפרים המוכרים סובלים מבעיות תכנון קשות ואינם מסוגלים לספק פתרון למצוקת הדיור של הקהילה הבדואית בנגב, ויתרה מזאת, נתונים עוד יותר מן הכפרים הבלתי מוכרים למדיניות הריסת הבתים", נאמר בדו"ח. העלייה האדירה בהריסות המבנים על ידי בעליהם חושפת גם היא נתון יוצא דופן – בעוד שנציגי רשויות האכיפה מאיימים על בעלי הבתים כי הם שיישאו בעליות הריסת בתיהם על ידי המדינה, חושף הדו"ח כי עד כה הוגשו רק 3 תביעות להשתת עלויות על–ידי רשות מקרקעי ישראל לבית המשפט, ואף אחת מהן לא הוכרעה עד היום.

בנוסף, הדו"ח חושף את דרכי פעולתה של מנהלת דרום לתיאום האכיפה של דיני המקרקעין שמשתמשת בהריסות הבתים בצורה מכוונת, על מנת לדחוק את תושבי הכפרים הבלתי מוכרים אל העיירות הבדואיות. המנהלת מוציאה צווי הריסה, מחדשת צווים שיפוטיים ומוציאה לפועל הריסות באופן מכוון בקרב משפחות שלא מעוניינות במו"מ עם המדינה. כך, הריסות הבתים אינן מבוצעות על פי החוק כלפי מי שביתו מוגדר כ"לא חוקי", אלא הן משמשות כלי במאבקה של המדינה אל מול הקהילה הבדואית סביב סוגיית הבעלות על הקרקעות.

לעיון בדו"ח המלא (19 עמודים):

http://www.dukium.org/wp-content/uploads/2014break/12/HDR_2014_Hebrew_web.pdf