מלחמת ההשמדה האכזרית המשתוללת בעזה מעלה שאלות רבות בנוגע לפתרון הבעיה המהווה את היסוד לאי-היציבות ולסכסוכים רבים במזרח התיכון – הלא היא הסוגייה הפלסטינית. אך לאור תוצאות המלחמה וההרס השיטתי של יותר מ-75% משטח רצועת עזה, הדרך לפתרון הסכסוך הפכה קשה ומורכבת יותר. קושי זה בא לידי ביטוי בעיקר בייאוש שמחוללת המלחמה בנוגע לאפשרות ההגעה לפתרון של שלום – כל פתרון. החברה הישראלית שקעה ברובה בהתבהמות ובאכזריות, וממשלת הימין שועטת להתפשטות טריטוריאלית וסיפוח השטחים אליהם פלשה בעזה, בגדה המערבית ובסוריה.
כתוצאה מכך, יש המנסים למצוא פתרונות אלטרנטיביים לשאלה הפלסטינית והמעניקים להנהגה הישראלית פרס בדמות ניצחון במלחמתה הפושעת, במיוחד כאשר הפתרונות המוצעים שוללים את הזכות הבסיסית והלגיטימית של הפלסטינים – הזכות להגדרה עצמית והקמת מדינה עצמאית.
לפיכך, כל ההצעות המתעלמות מזכות טבעית זאת – ואין זה משנה מה טיב הכוונות העומדות מאחוריהן – מעניקות בפועל ניצחון לישראל במלחמתה על העם הפלסטיני, ומאפשרות לממש את כוונת השלטון בדבר גירוש וטרנספר של העם הפלסטיני מעזה. הצעתו של שר הביטחון ישראל כ"ץ להקמת "עיר הומניטרית" היא חלק מאותה תכנית זדונית נגד הפלסטינים, שמקודמת בשותפות עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
על מנת לסכל את התוכנית הזו ואת כל התוכניות הדומות לה, אין מנוס מעמידה איתנה וברורה על העיקרון: אין פתרון מלבד פתרון שתי המדינות. פתרון שתי המדינות הוא הפתרון האפשרי היחיד, הנשען על לגיטימיות בינלאומית, במסגרתו תתממש זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולמדינה עצמאית. פתרון זה נשען על תוכנית החלוקה מנובמבר 1947, שנתנה תוקף להקמתה של מדינת ישראל. אך חציה השני של התוכנית, שקבעה כי יקומו בארץ שתי מדינות, מחייב את הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות ה-4 ביוני 1967, כפי שהסכימו העם הפלסטיני והנהגתו ההיסטורית.
יש בוודאי כאלה שרואים בפתרון זה פנטזיה שאינה מחוברת למציאות דהיום; אך זו דווקא המציאות המוכיחה שוב ושוב שפתרון שתי המדינות היה ועודנו הפתרון היחיד הרלוונטי והאפשרי, נוכח ההיאחזות האיתנה של העם הפלסטיני באדמתו. פתרון זה מקבל משנה תוקף מול שלל ההצעות הלא-ריאליות המופרחות באוויר, אשר אינן מבטיחות את הזכויות הלאומיות של הפלסטינים.
יש השואלים: "לאור המלחמה ותוצאותיה ההרסניות, האם פתרון שתי המדינות אפשרי כעת? האם מצבם של הישראלים והפלסטינים מאפשר זאת?". ברור ומובן שהאינטרס הפלסטיני דורש ליישם את פתרון שתי המדינות, במיוחד נוכח הסבל הרב של העם הפלסטיני והמחיר הכבד מדי שהוא נאלץ לשלם בדרכו להגדרה עצמית. אך ישראל, המטושטשת משיכרון כוח, אינה ממהרת ואף בקושי מעלה על דעתה פתרון של שלום לסוגייה הפלסטינית. נהפוך הוא – יש בישראל מי שמתכננים לבנות מחדש את ההתנחלויות בעזה, כפי שקדמת ח"כ לימור סון הר-מלך (עוצמה יהודית), דמות בולטת בימין הפאשיסטי אשר הקימה שדולה בכנסת שמטרתה המוצהרת היא החזרת ההתנחלויות לעזה. ישיבתה הראשונה של שדולה זאת תתקיים בכנסת ביום שלישי הקרוב.
לעומת זאת, יש לשים לב להתנגדות הגוברת למלחמה בתוך החברה הישראלית. התנגדות זו, שהחלה ממאות בודדות של מפגינים שהשתתפו בנובמבר 2023 בהפגנה שארגנו מק"י וחד"ש בתל-אביב, התפתחה בזכות מאמצים רבים להתנגדות עיקשת ועקבית. כיום כוללת תנועת הנגד למלחמה כוחות שלום ותנועות מחאה שונות הפועלות יחד במסגרת "שותפות השלום" – שותפות יהודית-ערבית המובילה את המאבק ומצוידת במצפן פוליטי ברור. הובלה זאת מתאפיינת לא רק בדרישה להפסקת המלחמה ולהשלמת עסקה לשחרור החטופים והאסירים, אלא גם בהבהרת התביעה לפתרון הסוגייה הפלסטינית על בסיס של שתי מדינות.
עמדה ברורה זאת של שותפות ערבית-יהודית היא הבסיס והקרקע המוצקה ממנה יש לנהל את המערכה למען שלום ישראלי-פלסטיני ולמען שוויון לאומי ואזרחי לציבור הערבי. שותפות זאת נבנית במאבק עממי משותף נגד המלחמה ונגד כל צורות הדיכוי הפשיסטיות המופנות כלפי האזרחים הערבים כמיעוט לאומי. לאזרחים הערבים יש זכות לחיות בשוויון בארצנו, והזכות לבחור מי ייצג אותנו בכנסת ובכל מוסד אחר.
לאחרונה התמודדנו עם הניסיון להדיח את ח"כ איימן עודה מהכנסת. מהלך ההדחה זכה לתמיכה באוכלוסייה היהודית, לרבות חלקים גדולים מהאופוזיציה הציונית. אך חברי וחברות "שותפות השלום", שחשו על בשרם את גאות הפשיזם הישראלי, עמדו באומץ נגד המהלך האנטי-דמוקרטי. עלינו להסיק את המסקנות המתבקשות ממערכה זו ולהרחיב את שורות "שותפות השלום" – שותפות המאבק הערבית-יהודית אשר תהווה מגדלור וחלופה לאסטרטגיות נגד המטפחים תלות, עוסקים בחנופה או מתכופפים מול הפשיזם הגובר. רק באמצעות מאבק שכזה נוכל להדוף את הפשיזם, לקדם את השלום וליצור קרקע פורייה למימוש זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית במדינתו העצמאית.
