"מה שקורה היום בנגב הוא טיהור אתני. בצל המלחמה הכללית הממשלה הכריזה מלחמה גם על הבדואים בנגב" – כך אמר השבוע ח"כ יוסף עטאונה (חד"ש) באסיפה ציבורית בנושא גירוש הבדואים בנגב שערך סניף חד"ש בתל אביב.  באסיפה נשא דברים גם סלים אבו אלקיעאן, ממנהיגי הכפר אום אלחיראן שנהרס ותושביו גורשו מבתיהם לפני חודש.

בראשית דבריו אמר ח"כ עטאונה: "מה שמתרחש כיום בנגב אינו מנותק מהמציאות הפוליטית הכללית בישראל. בעבר היינו קוראים בהפגנות 'הפשיזם לא יעבור'. אך הפשיזם כבר כאן ומיושם הלכה למעשה בידי ממשלת הימין הקיצוני. ממשלה זו הכניסה לקווי היסוד שלה שינוי של המאזן הדמוגרפי בנגב ובגליל. אין יותר גזעני מזה: הממשלה רואה באזרחיה הערבים אויב, אותו יש להביס באמצעות שינוי הדמוגרפיה".

בן גביר מוביל מדיניות חסרת תקדים

עוד אמר עטאונה: "מאז שהממשלה העבירה את האחריות ליחידת האכיפה במקרקעין לידי בן גביר, הגיע גל צווי ההריסה בנגב לרמה חסרת תקדים. הריסות בתים היו מאז 1948, אבל כעת, בצל המלחמה הכללית, הכריזה הממשלה  מלחמה גם על הבדואים בנגב. מה שמתרחש בנגב זה טיהור אתני, טרנספר שכמותו לא הכרנו. שקלי, השר הממונה על החברה הערבית בנגב, פועל לגרש אוכלוסייה ערבית-בדואית ובמקומה ליישב יהודים".

"מדובר בכפרים שקיימים עוד מלפני 1948 או בכאלה שהמדינה החליטה ב-1953-1948 להעבירם למיקומם הנוכחי", ציין. "עכשיו, 70 שנה מאוחר יותר, מחליטים להעביר אותם למקום אחר כדי להקים במקום שחיו בו יישוב ליהודים. על חורבות אום אלחיראן, שגורש לפני חודש, ייבנה יישוב יהודי בשם דרור. את הבדואים הממשלה רוצה לרכז  ביישובים המוכרים, שרובם סובלים כבר היום מצפיפות, מעוני וממצוקת דיור עמוקה. כיצד ירכזו שם עוד אלפי בני אדם?", תהה עטאונה.

תפיסת תכנון גזענית

לדברי עטאונה, "36% מתושבי הנגב הם ערבים-בדואים, אך היישובים הבדואים תופסים רק 3% משטח הנגב. ברחבי הנגב ישנן רק שתי מועצות אזוריות בדואיות, אל-קסום ונווה מדבר. בניגוד למועצות היהודיות, אין למועצות הבדואיות רצף טריטוריאלי. אלה למעשה מובלעות של יישובים. תפיסת התכנון היא גזענית: יש תכנון אחד ליהודים ותכנון אחר לערבים", האשים.

בדבריו תיאר סלים אבו אלקיעאן, יליד אום אלחיראן שגורש ליישוב חורה, את הריסת כפרו בחודש שעבר. אבו אלקיעאן הדגיש, כי תושבי אום אלחיראן אינם פולשים ולא השתלטו על השטח, אלא יושבו בו בידי המדינה. לדבריו, לאחר קום המדינה החליטה ממשלת ישראל לעקור את הכפר, שישב באזור בית קמה, וליישבו מחדש במיקומו הנוכחי. אך ב-21 השנים האחרונות מצויים תושבי הכפר במאבק משפטי על הקרקע. אבו אלקיעאן אמר: "אנחנו מוכנים להיות חלק מהיישוב הקהילתי החדש שייבנה במקום הכפר. שהיישוב ישרת את כל האוכלוסיות. אך ועדות הקבלה של היישובים היהודיים משאירות את הבדואים בחוץ".

לאחר שבשנת 2017 ירו שוטרים למוות בקרוב משפחתו יעקוב אבו אלקיעאן, חתמו התושבים בשנת 2018 על הסכם עם הרשויות לפינוי הכפר תמורת פתרון דיור חלופי. לדברי סלים אבו אלקיעאן, היה זה הסכם כוחני שהוכתב לתושבים בלחץ המשטרה. עם זאת, "שבע שנים אחרי שנחתם ההסכם והתחלנו ליישם אותו, ראש הרשות [לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב – א"ט] החדש הכריז שההסכם מבוטל", סיפר. התוכנית לגירוש הכפר לא בוטלה אפוא וכך מצאו עצמם תושבים רבים ללא פתרון.

ממשל צבאי בנגב

בלילה שלפני הריסת הכפר, ב-14 בנובמבר, נעצר אבו אלקיעאן. "שוטרים הגיעו אלי הביתה לפנות בוקר. עצרו אותי ועוד שלושה מבני משפחתי, והאשימו אותנו בכוונה להתבצר במסגד של הכפר. עיכבו אותנו שבע שעות, עד שהגיע ח"כ יוסף עטאונה לשחרר אותנו בערבות", שיתף אבו אלקיעאן.

"אחרי הריסת הכפר עברתי ניתוח בבית חולים. כשחזרתי הביתה מיד עצרו אותי שוב. עשרות שוטרים הגיעו אלי הביתה והודיעו שאני עצור על קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, הסתה, חשד לחבלה בציוד הקבלנים ועוד האשמות מופרכות. יכלו להזמין אותי לתחנת המשטרה והייתי מתייצב, אבל החליטו לעשות מזה הצגה כדי לרצות את השר. הייתי עצור ארבעה ימים ועוד 11 ימים במעצר בית. עד לרגע זה אסור לי להגיע לאום אלחיראן. מה שיש בנגב היום זה ממשל צבאי לבדואים", הדגיש.

לדברי אבו אלקיעאן, הוא ותושבים נוספים מאום אלחיראן נתונים לרדיפה פוליטית בשל התעקשותם לקבל מהמדינה פתרון דיור חלופי – לאחר שכפרם כבר נהרס. "המשפחה של יעקוב אבו אלקיעאן, שנהרג ב-2017, הקימה פחונים בחורה. עכשיו הם קיבלו גם עליהם צווי הריסה. קרוב משפחה סיפר לי שבביתו מתגוררות 67 נפשות. הממשלה כנראה רוצה להפוך את הכפרים המוכרים למחנות פליטים. רוצים להפוך את הבדואים לאויב, אבל אנחנו בסך הכל אזרחים הרוצים לחיות בכבוד", אמר.

יש לציין כי לפי תחקיר שפורסם ב"דה מרקר" (1.1), 115 רוכשים ממכינת עלי מהשטחים הכבושים קנו מגרשים ביישוב דרור שיבנה על חורבות אום אלחיראן. מהתחקיר עולה כי המדינה מכרה מגרשים של חצי דונם במחיר אפסי: 70-13 ש"ח. כמו כן צוין כי בוגרי מכינת עלי זכו לעדיפות ברכישת המגרשים משום שהוגדרו ע"י המדינה כ"בני המקום" בשל גרעין התיישבות שהקימו בנקודה סמוכה לכפר – זאת בזמן שתושבי אום אלחיראן לא זוכים למעמד זה.

בסיכום האסיפה אמר ח"כ עטאונה: "יש הרבה ייאוש בחברה הבדואית אבל אסור להרים ידיים, צריך לחזק את האנשים. אני מנסה לשדר לאנשים שבמאבק אפשר להשיג תוצאות אחרות". בפנייה לקהל קראו עטאונה ואבו אלקיעאן לתרום למאבק האוכלוסייה הערבית בנגב ולהופכו למאבק ערבי-יהודי משותף.