נכתב על ידי יעל פז-מלמד ופורסם באתר nrg.
בדרכו שלו, אביגדור ליברמן הוא אדם הגון. הוא מתנהל בדיוק כפי שהבטיח לבוחריו במהלך הקמפיין שלו, אם כי לא בכל הנושאים (כמו ברית הזוגיות, למשל). הוא הבטיח להפגין מדיניות בעלת ניחוח גזעני כלפי ערביי ישראל- וקיים זאת. הוא הבטיח לעשות הכל כדי לטרפד כל מהלך מדיני שיהיה כרוך בוויתור על קרוואן אחד בשטחים, והוא אכן עושה הכל כדי שלא יתחיל אפילו דיבור עם אבו מאזן והרשות.
בנימין נתניהו ידע בדיוק מה הוא מקבל כשמינה אותו לשר חוץ, והוא מספק את הסחורה במלואה: גורם נזקים, חלקם בלתי הפיכים, למדינת ישראל ולמדיניות החוץ שלה. הוא מוצלח מאוד בלפטפט את עצמו לדעת, וגם הוא יודע שככל שהוא גורם יותר נזק, כך עולה הפופולריות שלו.
קהל התומכים שלו מאוהב בסיטואציה של "העולם כולו נגדנו". זה מחזיר את הסומק ללחיים שלהם, מספק להם אפשרות לחתום על כל מיני עצומות מטופשות ולא אפקטיביות, נגד "איקאה", למשל .
ליברמן הוא צרה צרורה לישראל, אבל הוא צרה ידועה מראש, אם כי חומרתה מפתיעה אפילו את הפסימיים ביותר. שר הביטחון אהוד ברק, לעומתו, מתנהל בניגוד מוחלט למה שהבטיח לבוחריו, כמו גם לכל ההבטחות שהוא זורק כבר חודשים, על נחישותו לפנות את המאחזים הלא חוקיים, גם בכוח, אם צריך.
אחת לכמה שבועות יוצאת הודעה מטעמו של ברק שהנה זה מגיע. כבר הוא מתחיל במרץ לשמור על שלטון החוק, שכה יקר ללבו. בד בבד עם ההודעות הללו, יש מי שדואג לפזר שמועות שאולי עוד הלילה זה יקרה. כוחות הביטחון יפתיעו את המתנחלים, יאגפו מימין ומשמאל, יירדו מהגבעות או יעלו מהוואדיות, כי את שלטון החוק צריך לקיים.
המתנחלים, בתגובה, מקימים קול צעקה, מעבים את נוכחותם במאחזים המדוברים, מודיעים שהם יתנגדו בכוח, ומיד אין זכר לשלטון החוק. הלילה עובר, גם השבוע והחודש, ודבר לא קורה.
הפינוי בהסכמה (בהוראת בג"ץ) של שלושת הקרוואנים המהווים את המאחז "בני אדם" היה אירוע יוצא דופן בשבועות האחרונים. שר הביטחון ממשיך לזרוק לחלל האוויר הבטחות בומבסטיות, כולם יודעים שלא עומד מאחורי זה דבר, בעיקר תושבי המאחזים.
עכשיו המועד הוא חודשיים מהיום. הפעם לא יצאה ההודעה ממשרד הביטחון, אלא הגיעה דרך חבר הכנסת דניאל בן סימון, שיחד עם הח"כים אופיר פינס וחיים אורון ערכו ביקור במאחזים הבלתי חוקיים וקיבלו הסברים מיריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו. בן סימון אף הוסיף בדיחה משלו: "אם המאחזים לא יפונו עד תחילת מושב החורף, תשקול מפלגת העבודה את המשך ישיבתה בממשלה".
נו , אם זה האיום, יכולים המתנחלים לישון בשקט. ואם יש בלבם חשש מסוים שאולי בכל זאת הם יפונו, מיד הם יכולים להפעיל את אופציית האיומים באלימות
ובאי-התפנות מרצון, ואף חייל או מג"בניק או שוטר לא יעז להתקרב אליהם. אהוד ברק יודיע שוב ש"אנחנו מדינה דמוקרטית שומרת חוק" ויסביר שהוא מאמין שאפשר לבצע את מהלך הפינוי בהידברות עם המתנחלים.
קשה להאמין שהוא סבור שיש סיכוי למהלך כזה, אחרי כל כך הרבה ניסיונות הידברות שכשלו. וגם אם הוא יסכם עם ראשי יש"ע על פינוי סמלי, אין לכך כל חשיבות. קיצוני ההתנחלויות הבלתי חוקיות אינם מכירים בהסדרים הללו, והם מעיפים בצעקות וקללות את מי שבא לנסות לדבר על לבם, כפי שקרה לזאב זמביש. ברק יודע את זה.
כל סיפורי הפינוי בהסכמה הם רק דיבורי סרק שנועדו למשוך עוד ועוד זמן. שר הביטחון של מדינת ישראל מפחד מכמה מאות מתנחלים אלימים במיוחד. הוא לא רוצה להתעמת איתם, ובכך מחזק את מפרי החוק ואת האלימות כדרך חיים.