ברזיל: המונדיאל והמחאה המעמדית

עם פתיחת משחקי גביע העולם בכדורגל, דעך גל המחאות והשביתות בברזיל. השביתה של נהגי חברת האוטובוסים בסאו פאולו – שפרצה שלושה שבועות בלבד לפני תחילת החגיגות במדינה הדרום-אמריקאית – הסתיימה עם קבלת תוספות השכר והחזרתם לעבודה של חברי ועד שפוטרו במהלך סכסוך העבודה. גם חברי איגוד השוטרים שפתחו בשביתה ב-13 מחוזות, ביניהם ריו וסאו פאולו, שבו לעבודה, וגם המורים, אשר שבתו במשך חודשים.
2014-06-20_131908
הפגנה למען דיור ציבורי ליד אצטדיון בסאו פאולו (צילום: תנועת העובדים ללא קורת גג)

רוב השובתים השיגו את מבוקשם. יש הסבורים שהנשיאה דילמה רוסף, מנהיגת מפלגת העובדים (PT) שבשלטון, הסכימה לוויתורים, בעקבות המערכות המעמדיות הארוכות, במטרה להשיג "שקט תעשייתי" בתקופת המונדיאל. רוסף עצמה הגנה על סכומי העתק (כ-40 מיליארד שקל!) שהושקעו במשחקים, ואמרה בשידור טלוויזיה שהיא "קשובה לרחשי העם", ולכן היא פעלה נמרצות כדי להגיע להבנות עם קבוצות השובתים הרבות. אך מחאות קטנות נמשכות, ונערכות הפגנות של קבוצות המתנגדות לקיום המונדיאל, ואשר נתקלות באלימות משטרתית קשה. במיוחד בולטת האלימות של "המשטרה הצבאית", שהיא כוח חמוש לדיכוי מחאות אזרחים.
מאז תחילת המחאות ההמוניות נגד המונדיאל ביוני אשתקד, יחידות של המשטרה הצבאית השתמשו בכדורי מתכת מצופים גומי ובגז מדמיע נגד מפגינים לא-אלימים, ובמקרה אחד אף ירו מיכל גז בתוך בית חולים בריו דה ז'ניירו. בנוסף, מאות רוכזו ונעצרו ללא הבחנה, חלקם בחסות חוקים המיועדים למאבק בפשע מאורגן, ללא כל ראיות לכך שהם היו מעורבים בפעילות פלילית. במהלך המחאות נרשמו גם פצועים מאש חיה, ואפילו הרוגים.

המחאה הקשה מכולן
קבוצת מחאה אחת התבלטה יותר מכולן: תנועת העובדים ללא קורת גג (MTST). רבבות מפעילי התנועה הפגינו נגד קיום המשחקים ולמען הקצאת יותר משאבים לדיור, לרווחה, לבריאות ולחינוך. רבבות פעילים של תנועת העובדים ללא קורת גג הפגינו ימים רבים בסאו פאולו למען פתרון שאלת הדיור. כחמשת אלפים מפעילי התנועה אף הקימו מחנה אוהלים ליד האצטדיון בו התקיים המשחק הראשון. הם התפנו מהמקום רק לאחר שקיבלו הבטחה מפורשת, הכוללת תכניות ביצוע מפורטות, לבנייתן של 2,000 יחידות דיור בקרבת מקום, בתום המשחקים.
מחאתם של "העובדים ללא קורת גג" הפכה להמונית ביותר ולנחושה ביותר בשנה האחרונה, ובייחוד בערים הגדולות. פעילי התנועה זועמים, והממסד סבור שהם "לא נחמדים". אבל בניגוד ל-"זועמים" הספרדים ול-"לא נחמדים" אצלנו, הם רואים את מאבקם כחלק מהמערכה המעמדית נגד הקפיטליזם ולמען הסוציאליזם. דגלה של התנועה אדום, וכך גם סמליה. הסיסמאות המרכזיות של התנועה הן "רפורמה אורבאנית" ו-"דיור עכשיו".

בעזרת השם
אין זה מקרי ששמה של "תנועת העובדים ללא קורת גג", דומה לתנועה החברתית הגדולה והוותיקה בברזיל: "תנועת העובדים החקלאים ללא אדמה" ((MST, שהוקמה בשנות השמונים של המאה הקודמת, סביב מצע הדוגל ברפורמה אגררית: הפקעת אדמותיהם של בעלי הקרקעות הגדולים והפיכתן לקואופרטיבים חקלאיים. התנועה של האיכרים רואה את עצמה כ"תנועה חברתית-פוליטית" (להבדיל ממפלגתית) וכתנועה מרקסיסטית. לתנועה כשלושה מיליון חברים, והיא כבר הצליחה להשתלט על אדמות רבות ולהעבירן לידי קואופרטיבים, לפעמים במחיר של קורבנות בגוף ובנפש.
התנועה של העובדים ללא קורת גג נולדה מתוך התנועה של האיכרים ללא אדמה. היא התחזקה בעקבות הגירתם לערים של חקלאים ללא אדמות אשר הביאו עמם את שיטות המאבק, ובהן השתלטות על מבנים נטושים בבעלות ממלכתית או פרטית, לשם הפיכתם לדיור ציבורי. התנועה העירונית נשענת על הניסיון שנצבר במאבקים הממושכים בתקופת הדיקטטורה הצבאית, של תושבי ה-"פבלות" (שכונות העוני בתוך הערים וסביבן) נגד הריסת בתיהם.
בשנת 2002, בזמן מערכת הבחירות הראשונה בה זכתה מפלגת העובדים בנשיאות, הבטיח מועמד המפלגה לואיס אינאסיו ("לולה") דה סילבה כי ייחלק אדמות ל-400 אלף משפחות איכרים. בתום שתי תקופות כהונתו כנשיא, רק 23 אלף משפחות קיבלו חלקת אדמה מידי המדינה. גם הצעת "חוק הרפורמה האגררית" שהוגשה לפרלמנט, בתמיכת פדרציות האיגודים המקצועיים, לא זכתה ברוב. יצוין שאומנם לולה ורוסף נבחרו לנשיאות מטעם מפלגת העובדים, אולם למפלגה אין רוב בפרלמנט. יש לה מספר שותפות קואליציונית, בהן המפלגה הקומוניסטית של ברזיל (PCdoB, שאף מיוצגת בממשלה).
בסוף השנה יתקיימו בברזיל בחירות לנשיאות ולפרלמנט. בבחירות הקודמות זכתה רוסף ב-48 מיליון קולות (47%) בסיבוב הראשון, וב-56 מיליון (56%) בסיבוב השני. השאלה הנשאלת היא, האם המחאה תחזק או תחליש את מעמדה? אומנם הממשלה הבטיחה לקדם כמה מהדרישות שהעמידה המחאה, אך ללא המשך המאבק הנחוש, אין ביטחון בכך. המונדיאל עומד להסתיים בעוד כשלושה שבועות. מבחינת המשחקים – תהיה הכרעה. אולם במאבקים החברתיים והמעמדיים – ההכרעה טרם הושגה.

המאמר עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב