בקרוב יוצא לאור גיליון "חברה" על המחאה האנטי-קפיטליסטית בעולם

 2013-12-29_195509

זוכרים את קיץ 2011? את האוהלים ברוטשילד? את המאהלים וההפגנות בכל רחבי הארץ? את התקווה? ארבע מאות אלף מפגינים ברחובות תל אביב? זוכרים את חורף 2011? את ההפגנות בטוניס? את כיכר א-תחריר בקהיר? את האביב הערבי מתעורר ואת התקווה למזרח תיכון חדש, דמוקרטי, לא זה הקפיטליסטי של פרס? זוכרים את סתיו 2011? המונים כובשים את רחובות ניו יורק ואת המרכז הסמלי של הקפיטליזם המערבי – הוול-סטריט? זוכרים, זוכרים – אתם עונים לבטח בלבכם – אבל איפה זה היום? גיליון חדש של כתב העת "חברה" מנסה להשיב לשאלות אלה.

ממערכת "חברה" נמסר "שלמחאת 2011 ולהמשכיה השונים אין השפעה ממשית על חיינו, וכי השפעתה על שכנינו אינה מיטיבה עמם. אחת הסיבות לכך היא פירוקה המתמשך של הפוליטיקה השמאלית, כפי שמסביר דני גוטוויין במאמרו. אבל דומה שמוקדם מדי להספיד את המחאה. בארץ ובעולם היו למחאה ולספיחיה פנים רבות. כך כותב אפרים דוידי, על התפקיד ששיחקו איגודי העובדים במחאות והמהפכות המזרח תיכוניות, וההשלכות המתמשכות של מעורבות זו; נעמה לזימי מתארת את אחת הקבוצות שיצאו מתוך המחאה בארץ ועדיין לא אמרו את המילה האחרונה – הן רק בתחילת הדרך; אלי למדן מראה כי גם המחאה ברוסיה התמוססה, אך הבסיס הכלכלי המעורער נשאר כשהיה ומבטיח את התחדשותה.בין כותבי גיליון זה כמה וכמה מצביעים על אפשרות להמשך, על דרכים לפעולה, על מינוף המחאה למרות דעיכתה. כותבים אלה מצביעים על הפעולה שהמחאה מאפשרת ואפילו מחייבת היום, יותר משנתיים אחרי שהתחילה". לדעת המערכת כמו במקרים אחרים, "התשובה היא בידינו. זוכרים את השנה המופלאה 2011? כדי שהיא תיזכר כשנת מפנה בהיסטוריה עולמית, או אפילו רק המקומית, צריך לרתום אותה לשינוי הפוליטי הרצוי והעבודה רק בראשיתה".

המאמרים בגיליון:

המחאה הגלובלית והאתגר הסוציאל־דמוקרטי | דני גוטווין. התמודדות סוציאל דמוקרטית עם הגלובליזציה לא תבוא מכיוון המחאה הגלובלית, אלא דרך הרחבת נסיונות המדינות להתמודד עם פגעי הקפיטליזם 

מחאה בשלג | אלי למדן. רוסיה עברה בעשרים השנים האחרונות רפורמות ניאו-ליברליות קיצוניות ב"שיטת ההלם" שהבנו אותה כספקית חומרי גלם המנוהלת בצורה אוטוריטרית ואוליגרכית בשולי העולם המתועש. זאת המציאות מתוכה צמחה המחאה ברוסיה של 2011-2013, שאמנם דעכה, אך כנראה עוד תחזור

בגט, עבודה | אבי דבוש. אילו לקחים יכולה ישראל של 2013 ללמוד ממרד הסטודנטים בצרפת ומהתנועות החברתיות שקמו בעקבותיו?

הם לא נחמדים: המחאה החברתית־מעמדית בישראל | נעמה לזימי. "הלא נחמדים" הם קבוצת מחאה שראשיתה בגל המחאה של שנת 2011, אבל הם לא נעלמו עם העלמות המחאה. קבוצה זו, שמייצגת את השכבות נעדרות הקול בחברה הישראלית, ממשיכה לייצר תודעה של צורך שינוי ובצדק 

אביב הימים הַקָּצֵר | אבשלום בן־צבי. שלוש שנים לאחר פרוץ "האביב הערבי", נראה שרוב התקוות נכזבו והשינוי שביקשו המפגינים נראה רחוק מהגשמה. 

ניאו־ליברליזם, מחאה ופוליטיקה | אפרים דוידי. האם ישנם קווי דמיון בין גילויי המחאה במצרים, ישראל ותוניסיה? מהו תפקידם של האיגודים המקצועיים והאם למחאות ולשביתות בשלוש המדינות שבמזרח התיכון ישנו רקע משותף?

אודיסיאה במפרץ | מורן סבוראי ואמיר בשה. האם מהגרי העבודה בקטאר נדונו להעסקה בתנאי עבדות? 

האחריות (לא רק) להגן | גיא פדה. בשנת 2005 אימץ האו"ם את עקרון "האחריות להגן" לפיו על כל המדינות יש אחריות להגן על אזרחיהן מפני פשעי מלחמה ורצח עם, וכי על הקהילה הבינלאומית להבטיח עמידה במחויבות זו. עם זאת, מאז קבלת ההצהרה כשל האו"ם במניעת אירועים כאלו מספר פעמים, ובהיעדר אימוץ מדיניות פיתוח ארוכת טווח, צפוי רעיון זה להיכשל גם בעתיד

חופשת הלידה כמנוף לשוויון מגדרי | נגה כהן. חופשת הלידה והטיפול בילדים, שניהם תפקידים מסורתיים של נשים, נתפסים היום כמכשול בפני הקידום המקצועי של נשים. האם ניתן לחשוב על צעדי מדיניות שיהפכו את הקערה על פיה?

פמיניזם בתנועות חברתיות  | הרן סנד. המקרה של התנועה האתיאיסטית בארה"ב 

שלוש שאלות על מדינת הרווחה האוניברסאלית החדשה | יפתח גולדמן. קריאה סוציאל-דמוקרטית למדינת רווחה בימינו חייבת להתייחס לשינויים שחלו ולגורמים שהביאו לשקיעתה של מדינת הרווחה במאה הקודמת

בני חושך? על הרומן "צל עולם" מאת ניר ברעם | נבט כהן. הרומן "צל עולם" מאת ניר ברעם הוא אגדה פוסט-מודרנית מרתקת ופוליטית. בזה כוחו וחשיבותו ובו בזמן זוהי גם חולשתו הגדולה

 ממחאה ליצירת אלטרנטיבה קואופרטיבית | יפעת סולל. מחאת 2011 יצרה בישראל תנועה קואופרטיבית ישראלית חדשה, שנושאת עמה פוטנציאל לשינוי מן היסוד של החברה והכלכלה בישראל