"אנחנו עומדים מאוחדים מול עוד גל של הסתה גזענית ואלימה שכוון נגד חברות הכנסת חנין זועבי ועאידה תומא סלימאן" – כך הגיב (29.6) יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, למתקפת הימין. "האלימות המילולית והצרחות הגזעניות והשוביניסטיות במליאה הן עדות למדיניות השנאה והחורבן של הממשלה הזאת. שרת האנטי תרבות, שקוראת על סמך מידע מוטעה לפטר את עאידה תומא–סלימאן מראשות הוועדה לקידום מעמד האישה, ונתניהו שביקש שיבחנו את האפשרות להדחת חנין זועבי מהכנסת, שותפים לאותו מסע דה–לגיטימציה שמטרתו גירוש הערבים מהמגרש הפוליטי ואל מחוץ לאזרחות. נמשיך להיאבק נגד הגזענות, השנאה וההסתה כדי לחיות בכבוד במולדתנו, שהרי אין לנו מולדת אחרת מלבדה" הוסיף עודה.
ח"כ חנין זועבי בדיון במליאת הכנסת בשבוע שעבר (צילום מסך: ערוץ הכנסת)
צדקה ח"כ חנין זועבי בדרישתה לקבל התנצלות מכל אלה שגינו אותה על השתתפותה במשט לעזה, שהסיתו נגדה, שקראו להדחתה. מיליוני השקלים שתשלם ישראל למשפחות החללים הטורקים הם הודאה בפשע. אלא שבעיני הקונצנזוס הציוני, חייל ישראלי הוא תמיד המתגונן, גם כשהוא משתלט על משט הומניטרי לעזה הנצורה; גם כאשר נורים למוות 10 פעילי שלום.
ההתנצלויות צריכות להגיע מכל רחבי המפה הפוליטית: מאיציק שמולי ("הגיע הזמן שהיא פשוט קצת תסתום"), מאופיר אקוניס ("מחבלת ניאו–פשיסטית"), מעליזה לביא ("בגידה וחוסר נאמנות למדינה"). במבחן הזה חזר המחזה של "אין קואליציה ואין אופוזיציה". זה הקו שמנחה פוליטיקאים מהמרכז בנושאים רבים. כך בעת מלחמות, וכך בגל ההשתלחות הבלתי–פוסקת בנבחרי הציבור הערבי–הפלסטיני בישראל.
הקריאות שנשמעו להדיח את ח"כ עאידה תומא–סלימאן מהוועדה לקידום מעמד האישה (השרה רגב: "סלימאן חשפה את הפנים האמיתיות של הח"כיות הערביות"), ואת ח"כ זועבי מהכנסת בכלל, הן עדות לקונצנזואליות של ההסתה.
ח"כ מיקי לוי (יש עתיד), חבר המפלגה שהוכתרה בתקשורת כ"אלטרנטיבה היחידה לשלטון נתניהו", הגיע לכיוון הדוכן כדי להפסיק בכוח את הדברים של זועבי. הוא גם צעק לעברה "חלאת אדם", בעת שהוצאה מהאולם בידי הסדרנים. אל הניצב בדימוס לוי הצטרפו חברי הכנסת חיליק בר (המחנה הציוני) ואורן חזן (הליכוד) בהתנפלות על הדוכן. כאשר זה נוגע להשתלחות בחברי הכנסת מטעם הרשימה המשותפת, מחלוקות קודמות ביניהם מתבטלות כלא היו, אם בכלל היו. אראל מרגלית, שמעוניין לרשת את ראשות מפלגת העבודה, כתב על זועבי בפייסבוק: "תעופי לעזה קיבינימט".
ובזמן ש"האופוזיציה" הצטרפה למקהלת ההסתה, הממשלה נקטה (1.7) בצעדים דרסטיים לדיכוי האוכלוסייה הפלסטינית בעקבות מספר פיגועים קשים שהתרחשו בימים האחרונים. הממשלה הטילה כתר רחב היקף על כל אזור חברון והודיעה על הפשרת תכניות בניה של 42 יחידות דיור באזור חברון ("הארץ", 2.7), זאת נוסף לביטול אשרות כניסה לישראל לעובדים פלסטינים מכפרים מהם יצאו תוקפים.
הענישה הקולקטיבית היא לחם חוקה של הממשלה הזו, ללא בושה ובאופן מוצהר. מזל שלימין ולשותפותיו במרכז יש על מי לטפול את האחריות להסלמה (לא הכיבוש אשם, חלילה). כך נהגה ח"כ נאווה בוקר ממפלגת השלטון, שהטילה על חנין זועבי את האחריות לאינתיפאדה החדשה.
בוקר והבוס שלה, נתניהו, מנסים לפטור עצמם מהאחריות להמשך שפיכות הדמים, להעמקת השנאה והגזענות, לחתירה השיטתית נגד הסדר הדמוקרטי. אך כפי שהבהיר הסופר אלבר ממי עוד לפני יובל שנים, בהתייחסו למלחמה שניהלה צרפת להנצחת שליטתה באלג'יריה – "במסגרת הכיבוש, אין גאולה לכובש".
