מדיווחים שהגיעו לבצלם ומפרסומים שונים בתקשורת עולה שצה"ל עושה שימוש בזרחן ברצועת עזה. נשק זה משמש בעיקר ליצירת מיסוך שיאפשר התקדמות של כוחות צבא על הקרקע, מבלי שייחשפו. אולם, הזרחן שורף כל דבר שהוא בא במגע איתו: הוא גורם לכוויות קשות כאשר הוא פוגע בבני אדם ועלול להצית אש במבנים או בשדות שהוא פוגע בהם.
המשפט ההומניטארי הבינלאומי אינו אוסר על השימוש בנשק זה כשלעצמו. אולם, הפרוטוקול השלישי לאמנה בדבר כלי נשק קונבנציונליים הגורמים נזק מיותר, המתייחס לנשק מצית, קובע כי השימוש בנשק כזה מותר אך ורק נגד מטרות צבאיות. כאשר המטרה הצבאית נמצאת בתוך אזור אזרחי, אסור לחלוטין להשתמש בו.
ישראל לא חתמה על פרוטוקול זה, אולם הכלל שנקבע בו מבוסס על שני עקרונות מנהגיים המחייבים אותה. הראשון הוא האיסור על שימוש בנשק שאינו מבחין בין לוחמים לבין אזרחים והשני הוא האיסור על שימוש בנשק שגורם מטבעו לסבל מיותר.
שימוש בנשק כזה בתוך אוכלוסייה אזרחית צפופה, כמו זו שברצועת עזה, מפר שני עקרונות אלה, כמו גם את חובתה של ישראל לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים כדי להפחית את הפגיעה באוכלוסייה האזרחית. בצלם דורש מהצבא לחדול לאלתר משימוש בנשק זה ברצועת עזה.
