ישראל, מסרבת מזה שנים להציע פתרון ישים ומהיר לבעיית הפלסטינים נטולי המעמד, והיא מנסה להפוך בעיה הומניטארית זו לסוגיית מקח וממכר פוליטית, והיא מפרה שוב ושוב אץ זכויותיהם של אנשים אלה לחיים תקינים בשטחים הכבושים. כך נאמר בדו"ח מיוחד שפרסם הבוקר (יום ו') הארגון הישראלי לזכויות האדם "בצלם".
"אני חולם על היום שבו אקבל תעודת זהות. אני רוצה לעבור בכל המחסומים הצבאיים בגדה, רק כדי להגיד לכולם שיש לי תעודת זהות. לפעמים אני מרגיש שרק המוות הוא הפתרון לבעיה שלי. בעולם הבא בטח לא שואלים אף אחד על תעודת הזהות שלו".ציטוט קודר זה מעדותו של מוהנד אל-ח'פש, תושב כפר מרדה שבמחוז שכם, ממחיש את שגרת חייהם של רבים מתושבי הגדה המערבית המצויים במצב דומה לשלו. אלה הם אנשים אשר הוריהם לא רשמו אותם עם היוולדם במרשם האוכלוסין הפלסטיני, ברוב המקרים בשל בורות או רשלנות, ועל כן הינם נטולי מעמד משפטי. ביטויו המרכזי של מצב עניינים זה הינו היעדר כל יכולת מצידם של נטולי המעמד לקבל תעודת זהות, החיונית לניהול תקין של רוב תחומי החיים.
מאז תחילת הכיבוש ב-1967 ועד היום, ישראל שולטת שליטה כמעט מוחלטת במרשם האוכלוסין הפלסטיני, ובסמכותה הבלעדית לקבוע מיהו תושב פלסטיני. ביכולתה של ישראל לאשר לילדים שהוריהם לא דאגו לרשום אותם במרשם האוכלוסין – תופעה שנפוצה במקרים של הולדת בנות – לקבל תעודות זהות במסגרת הליך קצר יחסית הקרוי "רישום מאוחר". אולם ישראל מסרבת ליישם הליך זה ותחת זאת, מנתבת את נטולי המעמד למסלול הארוך והמפרך של איחוד משפחות, שנועד במקורו לאפשר חיים בשטחים למי שאינו תושב השטחים מלכתחילה. לא זו בלבד שאין כל הגיון בכפיית הליך זה על תושבים שמעולם לא נפרדו ממשפחתם הגרעינית וחיו כל חייהם בשטחים, אלא שלאור הקפאת הטיפול בבקשות לאיחוד משפחות לפני שבע שנים, האפשרות למצות הליך זה הפכה לתיאורטית בלבד. זאת ועוד, גם אם יחודש הטיפול בבקשות לאיחוד משפחות, מספר הבקשות העצום שהצטבר יביא לכך שיעברו עשרות שנים עד שנטולי המעמד יזכו להסדרת מעמדם, אם בכלל. בידי בצלם עדויות של נטולי מעמד שהחלו את הליך איחוד המשפחות בעודם קטינים, ועתה הם בגירים ובעלי משפחות, ועדיין לא נראה פתרון לבעייתם.
בשטחים הכבושים, שבהם ישראל מנהיגה מערכת בירוקראטית ענפה ומסורבלת, חשיבותה של תעודת הזהות מקבלת משנה תוקף. בשל משטר ההגבלות ואיסורי התנועה הקפדני שהנהיגה ישראל בשטחים, נדרשים תושבים רבים להציג אישור רשמי לזהותם מדי יום ביומו, בבואם לעבור במחסומים הממלאים את הגדה המערבית או לנסות לצאת את עזה דרך מעבר ארז. אדם שאין ברשותו מסמך רשמי המאשר את זהותו חשוף להטרדות, עיכובים ואף איסור מעבר במחסומים; נטולי המעמד המתעקשים לנסות להמשיך בשגרת יומם על אף כל זאת מתמודדים מדי יום עם ההשפלה והטרדה הכרוכות בכך.
כך מספר ראאפת אבו רעייה, תושב תרקומיא שמחוז חברון, על השגרה שנאלץ לאמץ בשל היותו נטול מעמד: "לפני שנה וחצי בערך מצאתי עבודה במאפייה בעיירה אל-עיזרייה. כל פעם שאני חוזר לחברון מעכבים אותי במחסום עד שמוודאים שהסיפור שלי נכון, ומחזיקים אותי שם לפחות ארבע שעות. לפעמים אחרי שמשחררים אותי ממחסום הקונטיינר, עוצרים אותי שוב במחסום גוש עציון. הפעם האחרונה שביקרתי את ההורים שלי הייתה לפני יותר משישה חודשים. אני מתגעגע אליהם מאוד, אבל אני מפחד לנסוע לחברון בגלל המחסומים".
כפי שעולה מהעדות, אבו רעייה משלם מחיר כבד על ההכרח לפרנס את עצמו תוך ניתוק מביתו ומשפחתו. נטולי מעמד אחרים אינם מצליחים כלל למצוא עבודה, ובמקרים רבים נופל עול פרנסתם על בני משפחתם. מועאז אבו עיד, מהכפר בידו שבמחוז רמאללה, יהפוך לאב בחודשים הקרובים אולם אין ביכולתו לפרנס את משפחתו החדשה: "בגלל שאני לא יכול לעבוד מחוץ לכפר ובכפר כמעט אין עבודה, המצב הכלכלי שלי קשה. היום אני מתקיים מעזרה של ההורים והאחים שלי. אני מהווה נטל כלכלי עליהם וזה קשה לי מאוד נפשית. אשתי בחודש שישי להריון, ועוד מעט אני אהפוך לאבא. הנטל הכלכלי על בני המשפחה שלי יגדל. אני לא יודע איך אוכל לפרנס את התינוק כשהוא יבוא לעולם. "
היבט חשוב נוסף הכרוך בהיעדר תעודת זהות הינו מימוש הזכות הבסיסית לחינוך. ילדים שלא הונפק להם מספר זהות נתקלים בקשיים בהרשמה לבתי ספר ובעיקר בבואם להשלים את בחינות הבגרות ולסיים את חוק לימודיהם. אלה המצליחים לגבור על המכשולים הבירוקראטיים הקשורים בסיום לימודי התיכון – לרוב אך ורק בזכות הפעלת לחצים מצד המשפחה על המוסדות הפלסטיניים- נאלצים פעמים רבות לוותר על השאיפה להשכלה גבוהה. לקשיים בהרשמה ללימודים גבוהים ללא מספר זהות נוסף הקושי להגיע למוסדות הבודדים להשכלה גבוהה הפזורים במקומות שונים בגדה. לספאא פוקהאא, תושבת טובאס שבצפון הגדה, לא נותרה ברירה אלא לוותר על ההכשרה המקצועית לה קיוותה: "אחרי שסיימתי את לימודי התיכון התחלתי ללמוד סיעוד במכללת א-ראוודה בשכם. בתחילת הסמסטר הרביעי התחילה האינתיפאדה השנייה והצבא הישראלי הציב הרבה מחסומים בדרכים המובילות לשכם. נאלצתי להפסיק את הלימודים כי אני לא יכולה לעבור במחסומים בלי תעודת זהות. הפסקת הלימודים הייתה טראומה בשבילי, במיוחד בגלל שהייתי בין התלמידים המצטיינים".
לוויתור על הגשמת שאיפות מקצועיות ולקושי המתמיד להתפרנס מצטרפת פגיעה מכאיבה במיוחד באנשים המתקיימים ללא מספר זהות: רבים מהם מתקשים למצוא בני זוג ולהינשא, בשל התלאות היום-יומיות ושגרת החיים המוגבלת הכרוכה בהיעדר מעמד. לינא פוקהאא מעין אל-ביידא שבמחוז ג'נין מספרת כי התייאשה מהסיכוי להינשא ולהקים תא משפחתי משלה: "גברים ביקשו את ידי כמה פעמים, אבל הם תמיד חזרו בהם כשההורים שלי אמרו להם שאין לי תעודת זהות. גם אני לא הייתי מסכימה להתחיל חיים חדשים עם מישהו שאין לו תעודת זהות. זה מזמין בעיות. למרות זאת, כואב לי מאוד שאני לא יכולה להתחתן, במיוחד כשאני רואה את כל החברות וקרובות המשפחה שלי נשואות".
לעומתה, אנתיסאר אבו עיסא, תושבת דיר אל-ר'וסון שבמחוז טול כרם, נישאה והביאה ילדים לעולם ועתה משלמים ילדיה מחיר כבד על היותה נטולת מעמד: :" כשהבן שלי, מג'די, היה בן ארבע, הוא נכווה בפניו והיה זקוק לניתוח קוסמטי כדי לסלק את סימני הכוויות והעיוותים. היינו אמורים לנסוע לחו"ל כדי לנתח אותו, אבל בגלל שאין לי תעודת זהות ודרכון, לא יכולתי לנסוע איתו. הוא היה קטן ותלוי בי מאוד ונאלצנו לבטל את הנסיעה. מג'די לא קיבל את הטיפול הנחוץ"..
עדויות אלה, שמסר קובץ אנשים, מלמדות על מצוקתם של רבים החיים כיום בגדה המערבית ללא מעמד רשמי, ומספרם אינו ידוע. העדויות מאפשרות לנו להציץ אלי חייהם, המתנהלים במציאות בלתי-אפשרית. לא ניתן להעלות על הדעת שיכולתו של אדם לממש זכויות יסוד שונות תהיה תלויה בטוב ליבו של פקיד אקראי. עובדי בצלם היו עדים למקרה כזה, שבו הזינו הרשויות מספר זהות פיקטיבי למחשב בית מעצר, על-מנת שניתן יהיה לשחרר אדם נטול מעמד ממעצרו.
המשפט ההומניטארי הבינלאומי מחייב את הכובש לנקוט "בכל האמצעים שביכולתו" על מנת "להבטיח את הסדר והחיים התקינים" וזאת "מתוך כיבוד החוקים הנהוגים במדינה". תקנה נוספת באמנת האג מחייבת את ישראל לכבד את זכויות המשפחה בשטח הכבוש. תקנות אלו נחשבות לחלק מהמשפט הבינלאומי ועל כן מחייבות את רשויות הצבא בשטחים בכל פעולותיהן ביחס לאוכלוסיה האזרחית.
משפט זכויות האדם הבינלאומי אוסר בכל מקרה לשלול את זכותו של אדם להיחשב בעיני החוק כאישיות משפטית, ומכיר בזכותו של כל אדם לאזרחות, להקמת משפחה, לקניין, לביטחון סוציאלי, לבחירה חופשית של עבודתו, לבריאות ורווחה ולחינוך. אמנות שונות שאושררו על-ידי ישראל מחייבות הגנה על מגוון זכויות הקשורות בהסדרת מעמדו המשפטי של אדם. כך, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות מכירה בזכותו של כל אדם לנוע בחופשיות בארצו. האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד מחייבת את הסדרת הרישום לאחר הלידה ומכירה בזכות ל"בריאות ברמה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה", ובזכות לחינוך ולנגישות להשכלה גבוהה. האמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות תרבותיות מכירה בצורך של כל אדם ביטחון סוציאלי, בצורך להעניק "הגנה וסיוע רחבים ככל האפשר למשפחה, שהיא יחידת היסוד הטבעית של המשפחה" ובזכות לחינוך נגיש.
לעיון בדו"ח המלא:
