בצלם פנה הבוקר (ג') בדחיפות לפרקליט הצבאי הראשי, האלוף אביחי מנדלבליט, בדרישה שיורה לאלתר על פתיחת חקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות הירי של פגזי זרחן לעבר מתחם אונר"א בעזה במהלך "עופרת יצוקה". הבוקר פורסם כי מפקד אוגדת עזה תא"ל אייל אייזנברג ומפקד חטיבת גבעתי אל"מ אילן מלכא, שאישרו את הירי, הועמדו לדין משמעתי. בדו"ח שמסרה ישראל לאו"ם בסוף השבוע הוסתרו פרטי האירוע, ונמסר רק כי שני קצינים הועמדו לדין משמעתי בגין חריגה מסמכות שסיכנה חיי אדם, לאחר שהתירו ירי פגזים שנחתו באזורים מיושבים בניגוד להוראות הצבא.
מתחקיר מקיף שביצע ארגון משמר זכויות האדם לגבי האירוע עולה כי בבוקר ה-15 בינואר 2009 הצבא החל לירות פגזי ארטילריה על מתחם אונר"א, בו שוכנת המפקדה האחראית לכל פעולות הארגון במזרח התיכון. במתחם היו מחסני מזון וציוד רפואי ובעת ההפגזה מצאו בו מחסה כ-700 אזרחים שנמלטו מבתיהם. חלק מהפגזים הכילו זרחן לבן והציתו שריפות שהיה חשש רציני שיתפשטו למאגר הדיזל הקיים במתחם ולשתי מיכליות דלק מלאות. בהתחשב במספרם הרב של האזרחים ששהו במקום, מדובר היה בסכנה חמורה. עובדי אונר"א, כולל מנהל אונר"א ברצועת עזה ג'ון גינג', קיימו במהלך ההפגזה עשרות שיחות עם גורמים בכירים בצבא בהן התריעו על הסכנה ודרשו כי הירי ייפסק.
מדובר באירוע חמור במיוחד, בו קצינים בכירים היו מודעים היטב בזמן אמת לסיכון הרב הטמון בהמשך ירי הפגזים לעבר המתחם. למרות ידיעה זו, המשיך הצבא להפגיז את המתחם וגרם בכך לשריפות ולנזק אדיר. הסכנה שנשקפה לאזרחים הייתה עצומה ורק בנס לא נגרמה פגיעה בנפש. בהתחשב בנסיבות אלה ובמידע שהיה בידי הקצינים, ברור כי דין משמעתי אינו הולם את חומרת האירוע. נוסף לטיוח פרטי האירוע, ישראל אף לא נימקה בדו"ח מדוע הוחלט לנקוט בצעדים נגד האחראים דווקא לגבי אירוע זה, למרות שבמהלך המבצע אירעו עשרות אירועים דומים בהם נהרגו אזרחים רבים. בנוסף, לא הוסבר מדוע הוחלט להעמיד את הקצינים דווקא לדין משמעתי במקום לנקוט בהליכים פליליים.
טיוח הפרשה ממחיש שוב מדוע הצבא איננו יכול לחקור את עצמו. על הממשלה למנות צוות חקירה עצמאי כדי לחקור חשדות להפרות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי על ידי ישראל במבצע "עופרת יצוקה". יש להסמיך את צוות החקירה לחקור הן קצינים וחיילים שהשתתפו במבצע והן גורמים בדרג המדיני שהיו שותפים לגיבוש המדיניות.
