לפני כשלושה שבועות, נורתה למוות בוסיינה אבו גאנם בשכונת ג'ואריש ברמלה, הנרצחת העשירית בקרב בנות משפחתה. על פרטי החקירה הוטל צו איסור פרסום, ולדברי כתבת "הארץ" שסיירה בשכונה, בבית הנרצחת לא הוקמה סוכת אבלים. "על בחורה שנרצחת לא יושבים באבל. פה הבחורות נרצחות אחת אחרי השנייה ולאף אחד לא אכפת. כולם אומרים שזה 'כבוד המשפחה', מטאטאים מתחת לשטיח ולא מתערבים", אמרה תושבת השכונה.
משמרת מחאה נגד רצח נשים שנערכה בלוד, אפריל 2013 (צילום: אקטיבסטילס)
אחת ההתארגנויות שקמו לאחרונה ברמלה נוכח המציאות הקשה הזו, היא יוזמה של פעילות ופעילים חברתיים, נשים וגברים, שנפגשה ביוזמת ועדת המעקב למאבק באלימות. פעילה שותפה בקבוצה היא חוריה אלסעדי, חברת מק"י, מאמינה בכוחם של התושבים לשים סוף לתופעה.
"בכל פעם שאירע רצח – כעסנו וארגנו הפגנות, עד הרצח הבא. מדובר בתופעה המאפיינת לא רק את רמלה ולוד אלא יישובים ערביים רבים, אבל אצלנו המצב קיצוני במיוחד", מספרת אלסעדי. "במקרה של משפחת אבו גאנם מדובר במשפחה בעייתית במיוחד, שבנותיה חשות חוסר ביטחון מתמיד. הן מספרות לנו שהן מרגישות שהרצח הבא של אחת מהן הוא רק עניין של זמן". עם זאת, בעקבות הרצח של בוסיינה אבו גאנם גינה אחד מבני המשפחה את תופעת הרצח בכלל ואת הרצח שלה בפרט, ובכך עורר דיון ער במשפחה ובעיר.
הפעילות בקבוצה לא מסתפקות במשמרת מחאה קטנה שארגנו לזכרה של הנרצחת, והן מתכננות שורה של פעילויות ציבוריות שמטרתן – להעלות מודעות בקרב הציבור בעיר ולחולל שינוי מדיניות בקרב מקבלי ההחלטות בעיר. "אנחנו מתכננות לקיים יום בו התלמידים יגיעו לבתי–הספר, אולם ישבתו מלימודים. במקום ללמוד לפי מערכת השעות הרגילה, התלמידים יקיימו דיונים ופעילויות חינוכיות בנושא אלימות כלפי נשים, באמצעות סדנאות, הרצאות, הצגות וסרטים. אם הילדים ייחשפו, כבר מגיל צעיר, לתפיסות של שוויון השוללות אלימות, הם יוכלו לסייע בשינוי העמדות בחברה. אם ילד יחזור הביתה מבית–הספר ויספר להוריו מה הוא למד שם – הוא יוכל להשפיע על עמדותיהם של הוריו, במקום שהם יהיו אלה שישפיעו עליו", מסבירה אלסעדי.
עבודה חינוכית נעשית גם ברמת מוסדות הדת. הפעילוֹת החברתיות בעיר פנו אל האימאמים, כדי שיגנו את תופעת הרצח בדרשות יום השישי במסגדים. "הם אומנם עשו זאת – אבל התנסחו בזהירות. הם לא נכנסו לפרטים, כי בין המתפללים יש כאלה המשתייכים למשפחת אבו גאנם". הרבה כעס מופנה כלפי האופן בו המשטרה מטפלת בתופעת הרצח. "היו מקרים רבים בהם המשטרה ראתה את הכתובת על הקיר – אך לא עשתה דבר. מדובר במחדל משטרתי גדול, וגם נשים שעוזבות את הבית ועוברות למקלטים לנשים מוכות – עדיין לא בטוחות, וחלקן נרצחות. כך למשל, בשנת 2012 נרצחה נסרין מוסראתי, שברחה מבעלה המתעלל".
ידיה של חוריה אלסעדי, הפעילה ביוזמה החדשה נגד אלימות, מלאות עבודה. נוסף להתארגנות זו, היא פעילה גם במועדון ברמלה של תנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד"י), שם היא שותפה לארגון הרצאות וימי עיון בנושא אלימות נגד נשים, וכן בפעילויות חברתיות ופוליטיות שונות. "בחגים אנחנו יוזמות משלוח חבילות סיוע למשפחות עניות, והנשים שמגיעות למועדון משתתפות בפעילויות חברתיות ובטיולים. זה דבר שמאוד חסר ברמלה", היא מספרת. העובדה שרצח הנשים מכונה בכלי התקשורת "רצח על רקע כבוד המשפחה" מעוררת אצלה כעס רב: "אני מתנגדת נחרצות לשימוש במושג הזה. אין שום כבוד ברצח! רצח של נשים זה מעשה מביש, מעשה חסר כבוד! מדוע כאשר בעל רוצח את אשתו כותבים בעיתונים שמדובר ב-'רצח על רקע רומנטי'? המושגים האלה צריכים לעבור מן העולם".
לאלסעדי יש משנה סדורה כיצד ניתן להתחיל ולהעביר את תופעת האלימות מן העולם. "האפליה המינית מתחילה כבר כשהתינוקות נולדים. תינוק מלבישים בבגדים כחולים, ותינוקת – בבגדים ורודים. כשהילד גדל מרשים לו להחליט, אבל אם זו ילדה – אז מחליטים בשבילה. הגיע הזמן שאנחנו כחברה נשתנה, ונגדל את הבנות ואת הבנים בצורה שוויונית. צריך לשנות את התרבות המאפשרת לאח או לדוד לשלוט באישה, כאילו היא רכוש שלו. אם נשריש תרבות שוויונית כבר מגיל צעיר, אני בטוחה שנגיע לעתיד טוב יותר", היא אומרת, ומוסיפה: "אבל חשוב לי להדגיש – שעם כל הביקורת העצמית שיש לי על החברה שלי, אני לא מוכנה לפטור מאחריות לא את המשטרה ולא את השלטונות".