"הכלכלה המינית של הקפיטליזם", ספרו החדש של ההיסטוריוסוף המרקסיסטי נועם יורן, ראה אור לאחרונה בהוצאת הספרים היוקרתית של אוניברסיטת סטנפורד האמריקאית. בדומה לספרו הקודם – "מה רוצה הכסף" מ-2014, גם בספרו החדש חוקר יורן את ההקשרים החברתיים וההבנה החברתית של כסף, נכון יותר את גבולות הכסף. בספרו החדש הוא יוצר הפרדה בין מקום המיניות "בשוק" לבין מקום המיניות בכלכלה: המיקום של המיניות בשוק ובכלכלה דינמי ומשתנה.
עלייתם לשלטון של טראמפ בארה"ב, של חבייר מיליי בארגנטינה ושל מנהיגי ימין קיצוני אחרים היא סימן לרגרסיה חברתית-פוליטית ולמתקפה על זכויות נשים בעולם. זה ניסיון להחזיר את הגלגל לאחור ולשרטט קו חד וברור בין גברים ונשים, כאשר ידם של הגברים נמצאת על העליונה. לא בכדי, טען נשיא ארה"ב טראמפ בנאום השבעתו, כי ישנם "רק שני מגדרים – גבר ואישה". הסאבטקסט הוא הסוס ורוכבו. טשטוש מגדרי עשוי לפגוע בכוח הפוליטי והכלכלי שגברים צברו לאורך ההיסטוריה. יש המוכרים את נשמתם לשטן כדי לשמור על מעט הכוח המשותף לגברים ממעמד כלכלי נמוך ולגברים ממעמד כלכלי גבוה וגבוה מאוד. יחסו האלים והמיזוגני של טראמפ לנשים ויחסו המזלזל של מקבילו הדרום אמריקאי חבייר מיילי שביטל את המשרד לקידום נשים בארגנטינה, מבטאים אותה שליטה כלכלית של גברים בנשים בשינוי אדרת. בישראל אלה פרשיות המין של הזמר המפורסם אייל גולן והאפסות של המשרד לקידום מעמד האישה והשוויון החברתי שבראשו השרה הכהניסטית והמושחתת מאי גולן.
"ההבדלים המגדריים המשמעותיים יותר שוכנים בהבדלים בין היות לבעלות. עד כדי כך, כי יש כלכלה לארוטיות. הערך של הגברים מתייחס למה שיש להם, בזמן שערכן של הנשים מתייחס למה שהן". זה הוא לב ליבו של הספר: מארג הכוחות הסבוך בין גברים, נשים, כלכלה וקפיטליזם. תיאוריות כלכליות קלאסיות, לדברי יורן, ראו באהבה ובזוגיות אקסטרה טריטוריה של הכלכלה, על משקל הקלישאה "לא ניתן לקנות אהבה". אך האם הנשיא טראמפ ומולטי מיליארדרים כמו איילון מאסק לא הוכיחו אחרת?
במינוח מרקסיסטי, נשים עוברות תהליך של קומודיפיקציה (הסחרה), המתבטאת באהבה שהיא המעטפת של הזוגיות. לפי היגיון זה, נשים הן הקו המקשר בין גברים לבין ההון שלהם. זו טענה רדיקלית, המפוררת את המעטה הרומנטי של הזוגיות ההטרוסקסואלית ומערכות היחסים בין גברים ונשים. אלה מוצגות כטבעיות, וככאלה שאין להן נגיעה בתחום הכלכלי. הבנת הקשר הסיבתי בין נשים, גברים וכלכלה עשוי לערער את מבנה הכוח השולט.
ככלל מייחס יורן חשיבות פילוסופית וחברתית לכסף כרעיון וכאובייקט. בראיון להסכת "גל חד"ש" ("כסף, למה בעצם?") אמר: "כסף הוא מעין מתווך שקוף שמניע את הכלכלה. אבל בעצם מדע הכלכלה חושב עליו דרך סחורות. זו התיאוריה השלטת. כסף הוא חשוב הרבה יותר מזה. נראה שיש טעות יסודית בלחשוב עליו כאמצעי בלבד. השאלה היא איך עושים תיאוריה כלכלית בה כסף הוא לא רק אמצעי". בתוך המשוואה הזאת, צריך לראות את מקום הנשים, המעוצב ומוכתב על ידי כסף, גברים ומעמד, ולחשוב מחדש על כלכלה ומגדר ככלל. זאת כדי לשחרר את הנשים מהדיכוי הכלכלי של גברים.
את התמה המחברת בין כלכלה ומגדר, אשר מפריכה את הטענה השמרנית כי מגדר או יחסים בין גברים ונשים הם חיצוניים לכלכלה, ניתן למצוא בטיעונים של פמיניסטיות רדיקליות כמו ננסי פרייזר ושרלוט פרקינס גילמן. בישראל הייתה זאת חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי (חד"ש) שאמרה בראיון לעיתון הארץ ב-2013: "נשים שנבחרות לתפקידים כאלה מחויבות למקומות שבהם ההון סוחט את הרווחים הכי גדולים, ובהכרח נבחנות בכך שהן מקבלות על עצמן את העקרונות שלו".
ספרו של יורן רחב ומקיף. קריאתו הפוליטית מציעה לבחון את התיאוריות הכלכליות הקלאסיות באמצעות סנן מגדרי ולהבנותן מחדש מתוך הקשר מגדרי. "הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל" של ח"כ עאידה תומא סלימאן (חד"ש) היא בדיוק דוגמא לכך: החלת החשיבה המגדרית על הכלכלה. כדי לגבור על גל הימין הקיצוני העולמי, חיוני להיאבק בחשיבה הניאו-ליברלית הכלכלית באמצעים פוליטיים ומגדרים ולחשוף את הקשרים בין נשים וכלכלה.
