האזרחים הערבים בישראל סובלים מתת ייצוג כרוני ומתמשך במשרדי ממשלה ובצמתים קריטיים של קבלת החלטות על אף היותם 21% מהאזרחים בישראל. הפער בייצוג והשפעותיו מורגשים היטב במקומות רבים בחברה הערבית. חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה מצאו במחקר שפורסם לפני כמעט עשור, כי על אף ניסיונות שנעשו לשילוב אזרחים ערבים בשירות הציבורי בכל הדרגים, ובייחוד בדרגים הגבוהים, הייצוג נותר נמוך ועלוב. עוד צוין כי בשנת 2016 הושג היעד הכללי לשיעור העסקת עובדים ערבים בשירות המדינה שעמד על 10%. אולם תפקידים בכירים (הסגל הבכיר) במשרדי ממשלה מרכזיים וחשובים נותרו חסומים בפני עובדים ערבים. במשרדים כמו משרד התחבורה, משרד החינוך ואחרים שיעור העובדים הבכירים הערבים צונח ל-2%, ובמשרד לביטחון פנים ובמשרד החוץ לא היה כלל ייצוג לערבים בתפקידים הבכירים.
במאמרו שפורסם בכתב העת של אוניברסיטת קולומביה למשפט זכויות האדם, כתב ד"ר יוסף ג'בארין כי הרוב היהודי בישראל משתמש לרעה בכוחו כדי למנוע ייצוג הולם ושוויוני של האזרחים הערבים במגזר הציבורי המעסיק מאות אלפי עובדים. ג'בארין הדגיש כי הדבר משליך ישירות על חייהם של מיליוני אזרחים שהאג'נדה והאינטרסים שלהם שונים מהאג'נדה הכללית.
הדרה מכוונת ורבת שנים
ההזנחה הממסדית, אי-השוויון הכלכלי והעוני ממנו סובלים ישובים ערביים רבים ואוכלוסיות ערביות בערים המעורבות הם פרי הדרה מכוונת ורבת שנים. הגדלת מספר הבכירים הערבים בשירות הציבורי, המכירים את צרכי החברה הערבית, עשויה לשפר את איכות השירותים הניתנים לאזרחים הערבים, לקדם את מימוש החלטות הממשלה, ולהתאימן למיעוט לאומי בעל צרכים ייחודיים. במאמר צוין כי בתחומים כמו תרבות, בריאות וחינוך, התאמה ושיפור השירותים באמצעות איוש בכירים ערבים יסייעו בצמצום אי-השוויון.
יצוין שבחודש שעבר דן בג"ץ בעתירה שהגיש מרכז מוסאוא נגד נציבות שירות המדינה בדרישה להבטיח ייצוג הולם לאזרחים ערבים בשירות הציבורי. בתום הדיון העניק בית המשפט למדינה ארכה עד 19 ביולי להגשת הודעת עדכון מקיפה באשר למדיניות שילוב האזרחים הערבים בשירות הציבורי. בהחלטתו דרש בג"ץ מהמדינה להציג תשתית נתונים עדכנית ומפורטת על שיעורי הייצוג בכל משרד ויחידה ממשלתית, לפרט את הצעדים שננקטו להשגת יעד של 10% עובדים ערבים בגופים שטרם עמדו בו, ולהציג את מנגנוני התמרוץ שנועדו לקדם את השילוב, בצד התקדמות בהליך עדכון היעד הממשלתי הכולל.
העתירה הוגשה על רקע אפליה שיטתית בתעסוקה במוסדות המדינה. לפי הנתונים שהוצגו, שיעור הייצוג של אזרחים ערבים בנציבות שירות המדינה אינו עולה על 2%, ובחלק מהגופים — בהם המכון לרפואה משפטית — הוא אפסי, למרות ששיעורם באוכלוסייה עומד על 21%. העותרים דרשו לעדכן את היעד הממשלתי מ־10% ל־21%, בהתאם למשקלם הדמוגרפי. מנגד טענה המדינה כי שיעור הייצוג הכולל של ערבים בשירות המדינה הגיע עד סוף 2025 ל־16%, מעל היעד הרשמי, אך הודתה בפערים ניכרים בין תחומים שונים: ייצוג גבוה במערכת הבריאות, בשיעור של 24% לעומת ייצוג נמוך בתחומים אחרים.
הפערים בולטים במיוחד בדרגי הניהול, שבהם שיעור הייצוג הערבי עומד על 0.09% בלבד בדרג הבכיר ועל 1.47% בדרג הביניים. המדינה טענה כי היא פועלת לגיבוש המלצה מקצועית לעדכון היעד ובוחנת כלים נוספים, בהם ייעוד משרות, לחיזוק שילוב האזרחים הערבים בשירות הציבורי.
ג'בארין מדגיש כי ישראל אינה עומדת בסטנדרטים בינלאומיים לייצוג אוכלוסיות מיעוט ילידיות. החלטות ממשלתיות ודו"חות מבקר המדינה רבים פורסמו בנושא, אך היישום נותר נמוך ולא מספק. הכותב מציג במאמר גישה טרנספורמטיבית לייצוג הולם של הציבור הערבי שאינו מוגבל למיגור האפליה ואי-השוויון, שמטרתה שוויון דמוקרטי מלא. בין השאר מציע ג'בארין הקמת מנגנונים קבוצתיים מיוחדים ויצירת הגנות מיוחדות למיעוט הלאומי הפלסטיני עבור חלוקת כוח שיוונית במוסדות המדינתיים; הכללת ההכרח להיוועצות עם נציגי המיעוט בצמתי קבלת החלטות קריטיים; וגם זכות וטו בהחלטות מסוימות.
מצב העובדים הידרדר אחרי 7 באוקטובר
מצבם של העובדים הערבים הידרדר לאחר אירועי 7 באוקטובר. העובדים הערבים סובלים מגל פיטורים, מרדיפות, ואף נפתחו נגד כמה מהם הליכים פליליים. דעת הקהל של הרוב היהודי השתנתה לרעה וחוסר האמון והחשדנות כלפי ערבים החריפו באופן ניכר. "בהינתן כי הזכות לייצוג והשתתפות עבור מיעוטים במערכת הפוליטית היא זכות מהותית החשובה למיעוטים שזכויותיהם תחת התקפה, עקרונות דמוקרטים אחרים יהיו גם כן תחת איום. דיכוי חופש הביטוי של האזרחים הערבים-פלסטינים בישראל והתגברות ביטויי השנאה עלולים לשרת את ממשלת הימין הקיצוני כתירוץ לדחיקתם מאזורי השפעה", כותב ג'בארין ומוסיף: "בהינתן מציאות זו, הסיכויים לשיפור הייצוג של אזרחים ערבים-פלסטינים והבטחת הסכם שלום שיכונן מדינה פלסטינית בצד ישראל עגומים למדי".
הבטחת ייצוג הולם לאזרחים הערבים אינה מחווה של רצון טוב של הממשלה כלפי אזרחיה הערבים. מדובר בזכות בסיסית עבור יישום מלא של זכויות המיעוט הלאומי הפלסטיני בישראל כקבוצה וכיחידים. מדינה דמוקרטית אינה מתנה את זכויות אזרחיה הערבים כפי שאינה מתנה את זכויות אזרחיה היהודים. לפני עשרים שנה פורסמו מסמכי החזון של החברה הערבית. כותביהם הציגו נקודות שונות להגשמת חזון המדינה הדמוקרטית והבטחת זכויות האזרחים הערבים.
ממשלת בן גביר-נתניהו היא איום ממשי ומידי על המשטר הדמוקרטי בישראל. כדי לחזור למסלול דמוקרטי ולמנוע הדרדרות נוספת לתהומות הלאומנות, חיוני להתוות דרך אמיצה לשוויון מלא של האזרחים הערבים. מהלך כזה יבטיח את דמותה הדמוקרטית של ישראל לשנים רבות ובבוא העת יוביל להקמת מדינה פלסטינית בצדה.
