בשנים האחרונות רואים אור יותר ויותר ספרים העוסקים במשבר האקלים – אולי הסכנה הגדולה ביותר עמה מתמודדת האנושות במאה ה-21. אך ספרים על ההיסטוריה של משבר האקלים עדיין קשה למצוא על המדפים – על אחת כמה וכמה בישראל. ספרו של פרופסור און ברק מאוניברסיטת תל אביב, "רישומי פחם" (הוצאת מכון ון ליר בשיתוף הקיבוץ המאוחד), תורם תרומה חשובה להשלמת מחסור זה. הספר עוסק בהיסטוריה העולמית מאז ראשית המהפכה התעשייתית של הפחם, אחד מדלקי המאובנים שבערתם גורמת להתחממות גלובלית.
לפי דימוי נפוץ, "עידן הפחם" מזוהה עם המהפכה התעשייתית ועם מפעלים מעלי עשן שחור באנגליה של המאה ה-19. מאז איבד הפחם מחשיבותו היחסית, והאנושות המתועשת מסתמכת יותר על שריפת נפט ועל גז מחצבים. מדוע להתמקד אם כך דווקא בפחם?
לטענתו של ברק, אנו עדיין חיים בעידן הפחם. ראשית, האנושות שורפת כיום יותר פחם מאשר שרפה במאה ה-19. נכון אמנם שחלקו היחסי של הפחם ב"עוגת האנרגיה" הגלובלית הצטמצם, אך במונחים מוחלטים צריכת האנרגיה הגלובלית רק גדלה – ועמה גם צריכת הפחם. שנית, הפחם הוא הדלק שהחל את התהליך שברק מכנה בשם "קרבוניזציה גלובלית": הפצתם של דלקי המאובנים והתמכרותה של האנושות לשימוש בהם – תהליך אשר עיצב את העולם בו אנו חיים כיום.
הפחם בהיסטוריה של הקפיטליזם
הספר מתמקד במאה ה-19 ובתחום המומחיות של ברק: ההיסטוריה של המזרח התיכון. נוסף לנרטיב-העל על ההתמכרות האנושית לפחם, הספר מציע תובנות חדשות על הכוחות הגדולים שעיצבו את עולמנו מאז המאה ה-19 – הקפיטליזם והאימפריאליזם, הקשורים בטבורם לכלכלת הפחם.
בניגוד לתפיסה המקובלת של הקפיטליזם, לפיה המרכז המתועש מייבא חומרי גלם מהפריפריה ומייצא אליה מוצרים תעשייתיים מוגמרים, מראה הספר כי התפשטות הקפיטליזם ברחבי העולם הייתה תלויה בייצוא של חומר גלם קריטי מהאיים הבריטיים – פחם. כך לדוגמא, פחם שנכרה באנגליה ובוויילס נשלח באוניות למקומות כמו מצרים והודו, שם הוא שימש כדלק למשאבות המים שהשקו את שדות הכותנה. זו שימשה מאוחר יותר כחומר גלם במפעלי הטקסטיל של מנצ'סטר. כך מילא יצוא הפחם מבריטניה אל המזרח התיכון ולשאר העולם הקולוניאלי תפקיד מרכזי בעליית הקפיטליזם הגלובלי.
כמו כן מתחקה הספר אחר הקשר בין התפשטות האימפריאליזם הבריטי במזרח התיכון ובאסיה לבין "תחנות התדלוק" שהוקמו לאורך חופי הים התיכון, הים האדום והאוקיינוס ההודי במטרה לטעון את ספינות הקיטור הבריטיות בפחם. ברק טוען כי מניע מרכזי בהשתלטות הבריטית על טריטוריות כמו עדן שבדרום תימן היה הצורך בהקמה של נמלי פחם, בהגנה עליהם ובאספקת מזון ליושביהם.
הפרק האחרון של הספר הוא אולי הפרובוקטיבי ביותר. פרק זה עוסק בהיסטוריה של דתות ורעיונות בעידן הפחם, ובהשפעתו התרבותית והאינטלקטואלית של המחצב השחור. הפרק מבקש להראות כיצד תרם הפחם לעיצוב המחשבה הנוצרית והרפורמיזם האסלאמי, והשפיע אפילו על רעיונותיו של קרל מרקס.
המחצב השחור ותורת הערך של מרקס
לטענת ברק, מדע התרמודינמיקה, שהתפתח בבריטניה בשנות הארבעים של המאה ה-19 כתוצאה מהתפשטות כלכלת הפחם, סיפק את התשתית האינטלקטואלית לתורת הערך העודף של מרקס. לפי טענה זו, מדע זה הוא שאפשר למרקס להבין את כוח העבודה המגולם בסחורות כביטוי מופשט של השקעת אנרגיה. ברק אף מצטט מכתבי מרקס: "אך מקרי הוא שהכוח המניע לבש צורה של שרירים אנושיים; באותה מידה יכלו רוח, מים או קיטור להחליף את האדם".
הספר כתוב היטב, ובכוחו להנגיש מחקר אקדמי בנושא בעל חשיבות אקטואלית ופוליטית רבה לקהל קוראים רחב יותר. נותר לקוות שחוקרים נוספים ילכו בעקבותיו ויתרמו לחשיפת הקשרים ההיסטוריים והעכשוויים בין קפיטליזם, אימפריאליזם, משבר האקלים והרס הסביבה.
