מוחמד ציין את יום הולדתו ה-16 בבית החולים, עם כריתת רגל שנבעה מזיהום קשה בעקבות הזנחה של סקביאס בו נדבק בבית כלא של שלטונות הכיבוש. הוא מאושפז כבר 28 ימים ביחידה לטיפול נמרץ לב, לאחר שעבר שני ניתוחי לב פתוח בשל הזיהום.
כשהגענו, חברי סניף מק"י ירושלים, לבקרו, גילינו שהמציאות קשה עוד יותר מהדיווחים. הזיהום הגיע למערכות גופו והרופאים נאלצו להילחם על חייו על שולחן הניתוחים. הוריו חיים כבר שבועות בחדר המשפחות הסמוך – ללא תנאים בסיסיים או פרטיות, תלויים לחלוטין במערכת ההיתרים השרירותית של הכיבוש.
מוחמד נעצר בחשד ל"זריקת חפץ", האישום האוטומטי המשמש צידוק למעצר סיטונאי של קטינים. במשך חצי שנה הוא הוחזק בכלא עופר. הוא נכנס לשם כנער בריא, תלמיד מצטיין ואוהב חיות שחלם להיות וטרינר. שב"ס מיהר לשחררו לא רק כי היה חף מפשע, אלא כדי להסיר מעצמו את האחריות ואת העלויות של ההתעללות שעבר בבית הכלא.
כשנכנסנו לראותו, המראה היה קשה מנשוא. מוחמד שוקל להערכתי באזור ה-40 קילוגרמים, עור ועצמות. למראהו נזכרתי לפתע בסבתי, שהייתה בערך באותו גיל כשהצבא האדום שחרר אותה מידי הגרמנים בסוף מלחמת העולם השנייה. הזוועות הללו אינן מהעבר הרחוק – הן קורות כאן ועכשיו, בשמנו, במתקני כליאה שבהם מוחזקים רבים נוספים בתנאים דומים. כשניסיתי לדבר עם מוחמד ואמרתי לו שרוחו חזקה מהמנגנון שמנסה לשבור אותו, הוא חייך חיוך קטן ובשארית כוחותיו הצליח ללחוש "מע סלאמה" לפני שעזבנו.
כעת מוחמד ומשפחתו עומדים בפני עלויות טיפול ושיקום מרקיעות שחקים ועתיד לא ידוע כשהמדינה מסירה אחריות. סיפורו אינו עוד מקרה בודד – ישנם כנראה עוד עשרות שלא הצליחו לשרוד, ועוד 350 ילדים שכלואים בתנאים דומים. אך הסיפור של מוחמד הוא כתב אישום נחרץ נגד ההרעבה וההזנחה הממוסדת שעוברים אלפי אסירים פלסטינים. כששירות בתי הסוהר הופך לזרוע המונעת מאכזריות פוליטית, גם ההשתוללות הגזענית במערכת הבריאות מקבלת הקשר רחב יותר. רק בזכות מאבק עיקש של עובדים, צוותים רפואיים, ערבים ויהודים, מערכת הבריאות הציבורית נותרה אנושית וממשיכה להילחם על חיי מטופליה. זו בדיוק הסיבה שהממשלה מסמנת את היעד הבא: הסתה, הפרטה ופירוק של המערכות הציבוריות שעוד נותרו.
אסור להשתיק את הסיפור של מוחמד. עלינו להיאבק למען שיקומו ולהציב את תמונתו מול עינינו במאבקים ובמערכת הבחירות הקרובה.
