שר החינוך, שי פירון (יש עתיד) אמר בשבוע שעבר לאתר החדשות הימני "בשבע": "אני חושב שזכותה של מדינה יהודית, אולי אפילו חובתה, לומר לזוגות חד–מיניים שמחליטים לחיות את חייהם – 'זה לא משפחה׳… קח למשל את ברית הזוגיות… אולי לשנות לזה את השם ל-'ברית השותפים', או למשהו שלא יביא לידי ביטוי את המילה 'זוג' או את המילה 'משפחה'״. דברים אלה מצטרפים לשורת התבטאויות הומופובית אחרות שאירעו לאחרונה.
ב-11 ביולי צפוי להתקיים אירוע הגאווה הראשון בנתניה, וחבר סיעת "הבית היהודי" במועצת העיר, ד"ר ישראל שטבון (אביו של ח"כ יוני שטבון מ-"הבית היהודי") הגדיר את האירוע "בושה לעיר נתניה". הוא הוסיף כי "יש דרכים לטפל באנשים עם בעיות רפואיות או פסיכיאטריות, כמו בכל מחלה אחרת". אמירות דומות נאמרו ב-18 ביוני באשדוד, בעת שפעילי ימין הפגינו מול מצעד הגאווה בעיר.
ישנם הסבורים שהמערכה נגד אפליית להט"ב (לסביות, הומואים, טרנס ובי) כבר תמה, וכי השוויון הושג ברובו. כאישוש לטענה זו, הם מציינים את הבולטות של מצעד הגאווה בתל–אביב ואת הנוכחות של להט"ב בתכניות ריאליטי שונות בטלוויזיה. אומנם, חלה התקדמות ביחס החברתי והושגו הישגים בחקיקה ובפסיקה. אולם הצורך המתמיד בהגנה על אירועים פוליטיים של הקהילה הגאה מפני יריביה מימין, והעובדה שגם בכירים במפלגות מרכז מרשים לעצמם להתבטא באופן הומופובי, מלמדים כי המערכה לשוויון ללהט"ב היא מערכה שרחוקה מסיום.
אורי וולטמן