בדו"ח המעקב של המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם (OCHA) מוזכר השבוע "אזור החיץ" שיצרה ישראל בתוך עזה – אזור שבו מונע הצבא הישראלי מתושבי עזה מלהתקרב לטווח של 300 מטרים מהגבול בין ישראל ועזה – גם מאלה אשר מנסים להרוויח את פרנסתם בדרך–לא דרך. השבוע דיווח OCHA כי חיילים ישראליים נכנסו לעזה ועצרו 10 אזרחים פלסטיניים אשר אספו פסולת מתכת בסמוך לגבול; הם שוחררו מאוחר יותר.
מעצרים באזור זה ופלישות מעת לעת הם, כמובן, תזכורת ברורה לתושבי עזה שישראל עדיין ממשיכה להפעיל שליטה על חייהם. זאת, גם אם לשליטה הישראלית על תנועת סחורות ואנשים, שליטה המורגשת באמצעות יד נעלמה, יש השפעה רבה יותר על חייהם.
האיסור שמטילה ישראל על העברת חומרי גלם, למשל, הביא לסגירתם של מרבית המפעלים ותרם ל-39.3 אחוזי האבטלה בעזה – מה שייתכן שהוביל את אותם 10 בני אדם להסתכן בהתקרבות לגבול בשביל מעט השקלים שיוכלו להרוויח ממכירת המתכות. דורשי עבודה אחרים פונים למגזר הציבורי, מכיוון שממשלת החמאס היא אחד המעסיקים היחידים שעדיין שוכרים עובדים. בשבוע שעבר דווח ש-14,000 בני אדם הגישו מועמדות לפרסום על אודות 1,000 משרות פנויות במשטרה – גם זה סיכון בהתחשב בעובדה שהמשטרה האזרחית שימשה מטרה לתקיפות חיל האוויר הישראלי.
דורשי עבודה אלה בעזה אולי לא חלמו על קריירה בסחר במתכות או באכיפת חוק, אבל ללא חומרי הגלם הדרושים לפיתוח מגזר יצרני רווחי – נראה שהם יסכנו את חייהם בכדי להשיג אותה.
