הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש –הרשימה המשותפת), קיימה היום אתמול (רביעי) דיון מהיר על השתקת מתלוננות על תקיפה והטרדה מינית באמצעות "דמי שתיקה".

ח"כ תומא–סלימאן בישיבת הוועדה למעמד האישה (צילום: הכנסת)

יו"ר הוועדה פתחה את הדיון בקריאה למפכ"ל המשטרה לחזור בו מדבריו כנגד תלונות אנונימיות על פגיעה מינית, אותם אמר בדיון הוועדה בעבר, וששב ואמר לאחרונה גם בדיונים נוספים. "לא שמענו את המפכ"ל חוזר בו מאז הדיון בוועדה, וזו הזדמנות להזכיר לו כי ראוי שיצהיר כי כל תלונה תיבדק וכי יש לעשות הכל כדי לעודד נפגעי עבירות מין להתלונן", אמרה. ח"כ דב חנין (חד"ש – הרשימה המשותפת) אמר כי לרוח הרעה הנושבת מהבכירים בכל הקשור להטרדות מיניות  מצטרפת גם ידיעה על עובדת במשרד ראש הממשלה שהתלוננה על הטרדה, והממונה שלה הרחיק אותו ולא את הפוגע ממקום העבודה.

לאחר מכן החל דיון עקרוני בנושא הסכמי השתיקה על עבירות מין, אשר עלה לאחרונה במספר פרסומים, ובראשם המקרה שהתרחש בבנק הפועלים. בנק הפועלים ובנק ישראל, אשר זומנו לדיון, בחרו לא לשלוח נציגים, בשל הבדיקה המתנהלת לגבי המקרה,

בכירה במחלקת תאגידים ברשות ניירות ערך, עו"ד יעל וייס–אפרון, אמרה כי הרשות אחראית על הדיווחים לבורסה של תאגידים, בכדי להגן על ציבור המשקיעים, אך נושא עבירות מין ותשלום כספים בהקשר להן לא הוגדרו כנושא מהותי החייב בדיווח, בניגוד לפרישתם של נושאי משרה בכירים והנסיבות הקשורות לכך, שזה מה שהוביל לבדיקה שהם מנהלים במקרה של בנק הפועלים. לשאלת חברות הכנסת האם היו דיווחים בעבר של תאגידים של תשלומים במסגרת הסכמים דומים, אמרה עו"ד וייס–אפרון כי לא בדקה באופן מוחלט, אך לא מוכרים לה כאלה בשנותיה ברשות ני"ע.

חברות וחברי הכנסת כולם הבהירו כי הדיון אינו עוסק בבחירתה הלגיטימית של מתלוננת לבחור בדרך של פיצוי כספי ובירור בתוך מקום העבודה, אלא על חובתו החוקית של מקום עבודה לטפל במקרה של הטרדה מינית, בכדי למנוע הישנות של פגיעות, ועל האינטרס הציבורי של הידיעה על עברייני מין והתחמקותם מפיצוי כספי, אשר מתבצע באמצעות כסף ציבורי.

היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, עו"ד ליאת קליין, הדגישה :"פרקטיקה של פיצוי ללא הליך משפטי היא פרקטיקה טובה, שמתאימה להרבה נפגעות, שלא רוצות לשלם את המחיר הכלכלי והנפשי של ניהול הליך. כאשר מקום העבודה מציעה את הפרקטיקה הזאת לטובת השתקה, זה פסול, כי חובתו של מקום עבודה לטפל במקרה ובפוגע ללא קשר להסכם כלשהו". לדברי עו"ד לילך וגנר, מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים: "אופציה משמעתית בהחלט קיימת בחוק למניעת הטרדה מינית, וזכותה של המתלוננת לבחור בפיצוי, אך אסור שבהסכם יהיו סעיפים לא חוקיים כמו מניעת עדות. אי בירור של ההטרדה ואי טיפול במטריד ע"י מקום העבודה זה אי קיום החוק למיטב הבנתי, וכך גם השתקה – כי המשמעות היא שלא מתבצעת מניעת מקרים עתידיים". על כך העירה עו"ד מיכל גרא–מגרליות, מנכ"לית שדולת הנשים: "18 שנה אחרי חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית, הגיעה הזמן לייצר הבנייה וקריטריונים ברורים של מהו הטיפול ביעלות במקרי הטרדה שהחוק מחייב את מקומות העבודה". חברות וחברי הכנסת בדיון הסכימו כי יש לפעול לתיקונו של החוק, על מנת שכוונת המחוקק תהיה ברורה.

יו"ר הוועדה, ח"כ תומא–סלימאן, סיכמה את הדיון: "ניצול לרעה של החוק למניעת הטרדה מינית הוא ניסיון להפוך את כל ההתקדמות וההישגים שהושגו במאבק שלנו נגד ההטרדות. אף אחד לא צריך לחוש ניצחון ממציאת פרצה שכזו, כי אנו רק פוגעים בעצמנו כחברה". לדבריה "הוועדה וחברי הכנסת לא מקבלים את הסבר בנק הפועלים ובנק ישראל לאי הגעה, שנובעת ודאי מרצון להתחמק ממתן הסברים לציבור. אנו נדרוש מבנק הפועלים להגיע בהמשך ולהסביר מהם נוהליהם הברורים לטיפול בהטרדות ובשימוש בכספי ציבור לטובת השתקת תלונות, ובנק ישראל להסביר היכן הרגולציה והאם מישהו שם נרדם בשמירה". "כפי שהסכמנו כולנו, אנו נפעל לתיקונו של החוק למניעת הטרדה מינית, בכדי ליצור נהלים ברורים לאופן בו על מקומות עבודה לטפל בהטרדות מיניות כתופעה, ובמטרידים באופן חד שלא יחזרו על מעשיהם. זהו מאבק שמקומו לא על גבה של מתלוננת אחת, אלא עלינו כנבחרי ציבור, ולא נפסיק בו", הדגישה.