הכנס השנתי של האיגוד הישראלי לרווחה חברתית (אספנט – (ESPAnet, הוא אירוע חשוב ביותר, אשר דן בשאלות חברה ורווחה בהשתתפות מאות חוקרים, עובדים סוציאליים, אנשי אקדמיה ופעילים.
בכנס השביעי, שנערך באוניברסיטת חיפה (18.2), אחד המושבים שזכה בהשתתפות רחבה, הוקדש לקשר בין המחאה החברתית של קיץ 2011 לאוכלוסיות החיות בעוני ולעובדים הסוציאליים. במושב הוצגו תוצאות של שני מחקרים מקבילים שנערכו על השלכות המחאה החברתית בקרב עניים (הכנסה של עד 4,000 שקל למשפחה) ובקרב העובדים הסוציאליים, שחלקם לקחו חלק פעיל במחאה.
פרופ' עליזה לוין מאוניברסיטת חיפה הציגה את תוצאות הסקר שנערך בקרב תושבי שכונות העוני, יהודים וערבים: 56% מהם משתכרים עד 2,000 שקל לחודש ו-30% נוספים עד 4,000 שקל. הסקר הקיף כ-1,000 נשאלים מכל הארץ. מהסקר עולה כי 74% מהם עקבו אחרי המחאה החברתית, אך רק 14% לקחו חלק פעיל בה. עוד עולה מהסקר כי בין הפעילים נרשמו יותר גברים ופחות נשים, יותר יהודים ופחות ערבים ויותר חילונים ופחות דתיים. "ככל שהאדם שחי בעוני הוא דתי יותר – כך השתתפותו במחאה הייתה נמוכה יותר", אמרה פרופ' לוין. לדבריה: "הקבוצה שלקחה הכי פחות חלק במחאה היא של העניים החרדים".
עוד עולה מהתשובות שנתנו משתתפי הסקר, כי 70% סבורים שהמחאה "העלתה תביעות צודקות". אך 70% מהנשאלים גם הדגישו כי "המחאה לא נשאה פרי". רק 10% מהנשאלים השיבו שהיו תוצאות חיוביות למחאה בכל הקשור לשינוי המדיניות החברתית והכלכלית של הממשלה. עוד עולה מהראיונות שנערכו עם אלה שהצטרפו למחאה באופן פעיל, כי קיימת בקרבם תחושה של הדרה. הפעילים מתחו ביקורת על המחאה החברתית בשלושה מישורים: "הם חשו שהגדרת המחאה כ'מחאת מעמד הביניים' מדירה אותם מהמערכה החברתית ואף מקטינה את חלקם של הפעילים שבאו מאוכלוסיות העוני. עוד נמתחה ביקורת על כך שהמחאה שימשה קרש קפיצה לכמה מראשיה כדי לקדם שאיפות פוליטיות אישיות ולהיבחר בכנסת, ושלא נרשם כל שינוי במדיניות החברתית והכלכלית של הממשלה", מסרה פרופ' לוין.
ד"ר יסמין עבוד חלבי, מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל, הציגה באותו מושב את ממצאי הסקר המקביל שנערך בקרב העובדים הסוציאליים. מתשובות לסקר של מאות נשאלים עולה כי כמחציתם לקחו חלק במחאה החברתית. לדבריהם, "כולם דיברו על המחאה במקום העבודה – אך בשיחות בלתי פורמאליות ולאו דווקא כחלק משגרת העבודה". אשר לקשר להכנסה, ממצאים הפוכים מאשר בקרב החיים בעוני. "ככל שהכנסתם של העובדים הסוציאליים הייתה נמוכה יותר, כך הם נטו יותר לקחת חלק במחאה והשתתפו בה באופן פעיל יותר", הדגישה ד"ר עבוד חלבי.
יצוין כי מספר חודשים לפני המחאה, במארס 2011, שבתו העובדים הסוציאליים במשך 23 ימים במהלך מו"מ על ההסכם הקיבוצי. "יש שדיווחו שהשביתה הייתה מבחינתם 'כיכר תחריר' של המחאה החברתית", סיכמה ד"ר עבוד חלבי. לעמדה זו הגיב ד"ר אפרים דוידי (אוניברסיטת בן-גוריון), שהציג מחקר על שביתת העובדים הסוציאליים ב-2011: "כיכר תחריר זה לא היה, שכן השביתה והמחאה שבאה בעקבותיה לא זעזעו את המשטר הישראלי, אבל עבור רבים מהעובדים הסוציאליים ובייחוד מהעובדות הסוציאליות, השביתה הייתה קפיצה תודעתית-מעמדית בעלת חשיבות".
'פתאום כולם רוצים בטובתן של הנשים הערביות'
אחד מהמושבים הרבים, שנערכו במסגרת הכנס של "אספנט", הוקדש לשאלת המגדר והמדיניות החברתית. במושב הציגה ד"ר עמליה סער, מאוניברסיטת חיפה, מחקר תחת הכותרת: "'גיוון' כמהלך של דה-פוליטיזציה, או למה פתאום כולם רוצים בטובתן של הנשים הערביות?". לדברי ד"ד סער, מאז שהתקבלה לארגון המדינות הקפיטליסטיות הגדולות (ה-(OECD, ישראל הרשמית החלה לדבר על "גיוון".
"אותן ממשלות, שבעשור האחרון מוסיפות לספר החוקים מספר מסחרר של חוקים מפלים ומדירים שמטרתם המוצהרת היא לקבע את העליונות היהודית במדינה, שמחמירות חדשות לבקרים את ההגבלות והפיקוח על האזרחים הערבים-פלסטינים, ונותנות גיבוי מלא למתקפות שטנה כלפיהם, עוסקות – ממש באותה נשימה – בקידום שיח של 'גיוון'", הדגישה. "תשדירי שירות מעלים על נס את חשיבות הגיוון במקומות העבודה, משרד החינוך הקדיש שנה לרב-תרבותיות ומיד אחריה, שנה לנושא 'האחר הוא אני', משרד ראש הממשלה הקים רשות מיוחדת לתעסוקות 'האזרחים הערבים, הדרוזים והצ'רקסים' ועוד פרויקטים רבים" הוסיפה.
לדעת ד"ר סער, מה שעומד מאחורי "הגיוון" הוא מהלך מתוחכם של דה-פוליטיזציה של הדיכוי המתמשך של הערבים בישראל, המעוגן בהיגיון הניאו-ליברלי שהשתלט על הפוליטיקה והכלכלה. במושב אחר, פרופ' דני גוטוויין (אוניברסיטת חיפה) מתח אף הוא ביקורת קשה על "השיח הרב-תרבותי שהפך להגמוני בישראל בשלושה העשורים האחרונים, בד בבד עם התבססות משטר ההפרטה". לדבריו הרב תרבותית הפכה לאידיאולוגיה המבססת את משטר ההון. "יותר מדברים על רב-תרבותיות ויותר אי-שוויון נרשם בחברה", אמר והדגיש: "פוסט-קולוניאליזם, פוסט-לאומיות, פוסט-מודרניזם, תיאוריית הרב-תרבותית, עולמם של הארגונים הלא-ממשלתיים והשימוש המופרז במושג 'חברה אזרחית' ללא הקשר מעמדי; כל אלה הם כלי עזר כדי לפורר סולידריות מעמדית ולקדם את הסדר הניאו-ליברלי בחברה הישראלית ובעולם".
