בית המשפט העליון דחה ביום שני בקשה לדיון נוסף בעניין פינויו של הכפר עתיר–אום אלחיראן על 1000 תושביו הערבים–בדואים, כדי להקים על חורבותיו יישוב ליהודים. נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, כתבה בהחלטתה כי "אכן מדובר, כפי שציין פסק הדין מושא הבקשה, בעניין בעל חשיבות ורגישות ציבורית. עם זאת, אין די בכך כדי להורות על שמיעת התיק ב'גלגול רביעי'. מקרה זה אינו משתייך 'לאותם מקרים חריגים–שבחריגים, נדירים–שבנדירים, שבהם יקוים דיון נוסף'".

ממרכז עדאלה, שהגיש את העתירה בשם תושבי הכפר, נמסר בתגובה כי "בית המשפט כתב פרק נוסף, רביעי במספר, בתולדות הגירוש של תושבי הכפר מאז 1948, וזאת למרות הכרתו בעובדה שהתושבים הועברו לשטח בשנת 1956 בהוראת המושל הצבאי. ההחלטה נותנת לגיטימציה למדיניות הישראלית רבת השנים המופעלת נגד הפלסטינים אזרחי המדינה – מדיניות קולוניאלית המושרשת באידיאולוגיה של אפליה, הפרדה, ונישול גזעני. תושבי עתיר אום אלחיראן נאחזים בזכותם הקיומית, המוסרית והלגיטימית להמשיך ולחיות בכפר. הם ימשיכו במאבקם הצודק, וידונו בימים בקרובים בצעדיהם להמשך המאבק".

יצוין שהוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש–הרשימה המשותפת), קיימה השבוע דיון בנושא השלכות הריסת בתים על נשים וילדים. עוד לפני תחילת הדיון על הריסת הבתים אמרה יו"ר הוועדה: "השבוע רנין רחאל ואילנה כהן נרצחו, כנראה בשל היותן נשים. מתחילת השנה כבר היו שלושה מקרים ונכשלנו כרשויות וכחברה להגן עליהן. אי אפשר להמשיך לספור נשים שנרצחות, כאשר חלק גדול מהן מוכרות לרשויות ,אבל יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. הגיע הזמן להקים את הרשות לטיפול באלימות נשים שתוכל לפקח על כל הגורמים". "בשנת 2014 נרשמו 1074 הריסות בתים באוכלוסייה הבדואית בנגב", פתחה את הדיון יו"ר הוועדה, "שזו עליה של 54% מהשנה שקדמה לה, ובשנת 2015 לדעתי תהיה עליה יותר גדולה. זוהי מדיניות מכוונת ע"י ראש הממשלה והשרים, אשר טוענים כי האוכלוסייה הערבית היא פורעת חוק וזה בד.נ.א שלה. בדרך כלל מדברים על הנושא מהזוויות החוקית, ולא מהזוויות של הזכות הבסיסית כל כך לקורת גג, ועל הנשים והילדים שמושלכים החוצה".

לדברי ד"ר ניהאיה דאוד מהמחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון בנגב: "מחסור בקורת גג פוגע בבריאות לפי המחקרים, ונשים יותר פגיעות לזה מאשר גברים. יש היום כ-200 אלף בדווים שהם 25% מאוכלוסיית הנגב ויש להם רק 3% מהאדמות. בשל ההתבססות בעבר על מרעה, השינוי במיקום המגורים הביא לכך שיש שם היום אחוזי אבטלה גבוהים מאוד ורבים מתבססים על ביטוח לאומי". ועוד "בדקנו את מגוון הגורמים החברתיים והכלכליים הקשורים לבריאות האם והתיק בחברה הבדואית. גם כשלוקחים בחשבון ומנטרלים את ההשכלה הנמוכה, חוסר התעסוקה וההכנסה הנמוכה, עדיין מצאנו קשר בין הריסת הבתים לדיכאון בקרב הנשים הבדוויות. ההריסות גם מביאות לכך שאין השקעה בסביבות הבית ותנאי מגורים, דבר שכמובן הופך את המקום ללא בטוח ולא ראוי לילדים פעמים רבות".

הוועדה שמעה עדויות משלוש נשים אשר ביתן נהרס. אחת מהן, בסמה אבו סקיק, מהכפר ביר אל משאש, סיפרה כי עברו שלוש שנים מאז הרסו את ביתה, והיא עדיין ללא קורת גג. "אין אצלנו תשתיות, ואפילו פחי זבל לפסולת אין. בשל כך הילדים חשופים לחיידקים וזיהומים, ויש אצלנו תחלואה גבוהה מאוד". אמינה אבו סקיק, גם היא מביר אל משאש, סיפרה לוועדה "אני אחראית על גם הילדים של היישוב, ובעת ההריסה כוחות הביטחון השתמשו בגן בכדי לשים דברים וציוד, והתעלמו לחלוטין מהילדים, שהיו אז בני שלוש. אחד מהם היום בכיתה א' ועדיין סובל מקשיי דיבור בשל הטראומה. איפה המועצה המקומית ושירותי הרווחה שידאגו לילדים אחרי טראומה שכזו? אני עצמי הייתי בחודש השביעי של ההיריון וירו בי בכדורי גומי".

חה"כ יוסף ג'בארין (חד"ש – הרשימה המשותפת): "יש הרבה אירוניה בכך שאנו דנים בנושא הזה למחרת יום החלטת ביהמ"ש העליון בעניין פינוי היישוב אום אל–חיראן. המדינה מודה שהיא ביקשה שיעברו לשם מאדמותיהם המקוריות, ושאפשר לתכנן ולהקים שם יישוב, אז מה הסיבה שאתם מפנים יישוב ומקימים אחר?! הסיבה היחידה היא לפנות ערבים ולשכן יהודים. הרשויות מסתכלות על הריסת הבתים כנושא טכני, במנותק לחלוטין מהסיפור האנושי הקשה".

הרב אריק אשרמן, מרבנים לזכויות אדם, הדגיש בדיון: "לא הייתי מאחל לאויב הכי מר שלי להיות נוכח כאשר ילד חוזר מבית ספר, ומגלה שהבית שיצא ממנו איננו שם עוד. רואים צניחה בציונים, הרטבה במיטה, כעס ואכזבה מההורים שלא היו יכולים להגן עליהם". יו"ר הוועדה שאלה: "האם יש למשרד הרווחה איזושהי תכנית ייעודית לטיפול בנושא של הריסות בתים וההשלכות שלהם? האם מדווחים לכם עליהן מראש? מה אתם עושים כשאתם מגלים שיש ילדים בלי קורת גג?" אפרת שרעבי, נציגת משרד הרווחה והשירותים החברתיים, השיבה: "זה תחום מצומצם יחסית, מבחינת תחומי העשייה הרחבים של המשרד אבל לנושא של מצוקות ילידם או מצוקות משפחתיות יש לנו תכניות. לא מעדכנים אותנו מראש על הריסות, וכל המקומות בהם אנו מספקים שירותים פתוחים בפניהם אם הם רוצים להגיע אלינו".

יו"ר הוועדה, ח"כ תומא–סלימאן, סיכמה את הדיון:" נגענו בנושא כאוב מאוד, ואי אפשר לדבר על מעמד האישה, כאשר נשים נלחמות על קורת גג. אני גאה שנשמעו והדהדו כאן עדויות של נשים, שיש להן את האומץ להגיע לפה ולהשמיע את קולן". "הפתרון לבעיה חייב להיות פתרון כולל, ומתחיל קודם כל בהגעה להסדר עם אזרחים ואזרחיות של המדינה, שצריך לתת להם לחיות בכבוד. זה אבסורדי לדבר על תשתיות רווחה ובריאות כשאין מים זורמים וחשמל מסודר, אבל אלו זכויות אלמנטריות לכל אזרח המדינה". כמו כן "הגיע הזמן ששירותי הרווחה יבינו שאם יש באזור מסוים מינימום של 100 הריסות בתים, שמלוות במראות קשים, חובה על העובד הסוציאלי לייזום מגע עם האוכלוסייה ולא לחכות שתגיע אליו ללשכה". עוד הדגישה ח"כ תומא–סלימאן: "הוועדה מותחת ביקורת על כך שלא ניתנה שום תשובה מהותית מהמשטרה לעדויות על אלימות המופעלת בזמן ההריסות. הוועדה גם מותחת ביקורת על משרד המשפטים והמשרדים האחרים שבחרו לשלוח נציגים שאינן יכולים לענות, ומתחבאים מאחוריהם, במקום לעמוד מאחורי המדיניות שלהם בגבורה. לא לתת דין וחשבון למחוקק זה לא מקובל ולא חוקי".