בית הדין לעבודה: ההסתדרות היא הארגון היציג במועצה המקומית דלית אל כרמל

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את בקשתה של ההסתדרות וקבע כי היא הארגון היציג בקרב עובדי המועצה המקומית דלית אל כרמל, ולא ההסתדרות הלאומית כפי שזו ניסתה לטעון בבית המשפט. שופטי בית הדין קיבלו את הטענות המרכזיות של ההסתדרות ודחו את ניסיונה של ההסתדרות הלאומית להתחבא מאחורי כלל "המניעות ההלכתית" . כזכור, כלל זה נועד לשמש להסדרת התחרות בין ארגונים המייצגים עובדים. תחילתה של המחלוקת היא בדצמבר 2013, כאשר ההסתדרות הכללית הודיעה להסתדרות הלאומית ולמועצה המקומית דלית אל כרמל, על היותה הארגון היציג החדש של עובדי המועצה.

 2014-05-14_212146

הודעת ההסתדרות נמסרה לאחר ש-134 עובדים מתוך 258 עובדי המועצה הצטרפו אליה ורק 48 עובדים נותרו כחברים בהסתדרות הלאומית. הלאומית השיבה כי היא כופרת ביציגות של ההסתדרות הכללית, וכי עומדת לה "מניעות הלכתית", כלומר לא ניתן להחליף את היציגות במועד זה מפני שהלאומית נמצאת בדיוק בעיצומו של משא ומתן עם המועצה. גם לאחר פניית ההסתדרות הכללית לבית הדין הארצי לעבודה, הלאומית שבה והדגישה מול בית המשפט כי בחינת עמידתה של הכללית בדרישה הטכניתכמותית היא שנייה לשאלה מקדמית וחשובה יותר, הלא היא שאלת "המניעות ההלכתית".

בית המשפט דחה בהחלטתו את טענות ההסתדרות הלאומית בעניין זה וקבע כי ההסתדרות הכללית היא אכן הארגון היציג של עובדי המועצה המקומית. נשיא בית הדין הארצי לעבודה השופט יגאל פליטמן, סגנית הנשיא – השופטת ורדה וירטליבנה, והשופט אילן איטח, לא ראו בפגישות שקיימה ההסתדרות הלאומית עם המועצה המקומית, כפגישות הראויות להיחשב מבחינת היקפן ותוכנן כמשא ומתן. בהחלטת בית הדין כתבו השופטים: "לא שוכנענו כי אותן פגישות עלו לכדי משא ומתן קיבוצי, מן הסוג המקים את חומת המניעות ההלכתית". ראוי לציין כי אין די בעצם העלאת הטענה בדבר קיומו של מו"מ, ועל ההסתדרות הלאומית היה להוכיח כי היה שם משא ומתן אותנטי ואפקטיבי – טענות שלא היה ניתן ליישב עם המציאות. השופטים הוסיפו בהחלטתם כי גם אם אותן פגישות שהלאומית טענה שהתקיימו, היו עונות על דרישות הפסיקה בדבר קיומו של מו"מ אותנטי וסביר, גם אז הייתה מתעוררת שאלה סביב הקמתה של "המניעות ההלכתית" במקרה הנדון.  

בחינת המניעות ההלכתית, כפי שהשופטים הבהירו בהחלטתם, צריכה להיעשות תוך עריכת איזון בין עיקרון ייצוג העובדים על ידי הארגון החדש אליו משתייכים מרביתם, לבין עקרונות היציבות והוודאות ביחסי עבודה, אשר לאורם נקבע כלל המניעות ההלכתית. מסיבה זו, במקרים מסוימים, כמו זה הנדון, הוספה של תקופות מניעות נוספות עשויה לדברי בית דין להוות: "פגיעה לא מידתית בחופש ההתארגנות של העובדים, ובזכותם לייצוג על ידי ארגון העובדים החדש שנבחר על ידם לייצגם".