תיאטרון "גשר" היפואי מעניק לקהל חוויה מרגשת ומסעירה במשך שעה וארבעים דקות, בעת הצגת יצירתו האחרונה של פדריקו גרסיה לורקה "בית ברנרדה אלבה". ב-16 באוגוסט 1936, חודשים לאחר שסיים לכתוב את המחזה, עצרו אותו שליחיו של הרודן פרנסיסקו פרנקו. יומיים לאחר מכן וללא משפט הוצא להורג גדול המשוררים והמחזאים של ספרד והוא רק בן 38.
ישבתי בשורה הראשונה בכיסא האמצעי, בלעתי כל מילה, כל הבעת פנים, כל תנועה וכל זעקה שהושמעה על הבמה. כל אחת מחמש בנות ברנרדה אלבה זעקו מהבמה נגד דיכוי ואכזריות בביתן בספרד הרחוקה. אני תרגמתי לעצמי את המתרחש זה עתה על הבמה להתרחשויות כאובות במציאות חיינו העכשוויים בישראל. לצערי, המאבק בין גלים ההולכים ומתעצמים, המעדיפים ציות עיוור על פני חירות המחשבה, מתרחש לא רק בבית ברנרדה אלבה; הוא מתרחש באותה עוצמה כאן ועכשיו בארצי האהובה.
בספרד של פרנקו הציות העיוור נמשך 36 שנה, עד מותו ב-1975. לי נותר רק לאחל לישראל היקרה לנו, שמהלך זה ייפסק במהרה. ייפסקו גילויי פחד וחשש, המעדיפים שתיקה והשלמה על התמודדות נגד גילויי הסתאבות של המשטר. ייפסקו מהלכי הלקקנות לשליט הכל יכול. בביתה של ברנרדה אלבה אנו עדים לחששן של נערות להביע כמיהה לחירות המחשבה וליציאה למרחבים משוחררים מכבלי מסורת. בשנים האחרונות, מחוץ לאולם התיאטרון, גובר החשש בציבורים גדולים לומר את מה שהם חשים .נותר לי רק להתנחם שבישראל יש עוד לא מעט בני אדם ההולכים בדרכו של לורקה, ומממשים את זכותם וחובתם להשמיע את הקול נגד עריצות וסגידה למוצא פיו של השליט, המחליט על עוד מלחמה ועל עוד מנות גדושות של שכול.
ספרד הפשיסטית, שהוציאה להורג את לורקה, הקימה מנגנון מאורגן של בתי כלא, טיהורים פוליטיים והוצאות להורג. אני יושב בשורה הראשונה וקשה לי להשתחרר מההלם שבארצי כבר נשמעות קריאות – "מוות לשופטים" ו"לא לציית לפסק הדין". זו תחילת דרכו של מנגנון מאורגן לזרוע תרעלה. הבוטות שבאלימות המילולית סוללת את הדרך לכך שהמילים הללו יקבלו ביטוי מעשי.
על הבימה אפרת בן צור, המגלמת את ברנרדה, משליטה משטר אימים על בנותיה, החולמות ונכספות אל העולם שמחוץ לביתן. אופיר צויננבום, המגלמת את אדלה, הבת הצעירה המנסה למרוד, תשלם מחיר כבד על תעוזתה להתאהב בגבר. יתר ארבע הבנות, אותן מגלמות קארין סרויה, טלי אוסדצ'י, ניקול פודבלניודר רוזנבאום, עולות על שרטון של חיים רוויי מתיחויות והלשנות. על השרטון שעליו עלו חיי הבנות, נמצא גילויי אהבה כנה וצימאון עז לחירות, כשהם הופכים פשע ושיגעון.
אני מבקש את סליחת השחקנים, הבימאי וכל אנשי הצוות של תיאטרון "גשר", שריגשו אותי במופע שעלה עשרת מונים על כל בימוי ומשחק שראיתי. יחד עם רעייתי ראיתי את ההצגה "בית ברנרדה אלבה" פעמים רבות במהלך שבעים שנות אהבתנו לתיאטרון. סליחה שהתרכזתי בעיקר בתחושות הפוליטיות שלי ומיעטתי בהתייחסות למשחק, לבימוי, לתפאורה ולתנועה. אך מה שברור לי, שבעונה זו רעייתי ואני נעשה הכל כדי לצפות פעם נוספת במופע בתיאטרון "גשר", ונמליץ בפני כל ידידינו: לכו לזכות בחוויה של תיאטרון במיטבו. עשו את הדבר הפשוט: קנו כרטיסים.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/142099
