ביפן ובכל העולם צוין אתמול (חמישי) יום השנה ה-70 להטלת פצצת אטום על העיר הירושימה. ההרס שיצרה הפצצה היה חסר תקדים. ממדי הנזק התבררו רק לאחר מכן, עם מותם של כ-140 אלף בני אדם. ברגע זה הבינה האנושות כי היא מסוגלת להשמיד את עצמה. אך במקום ללמוד מהפצצה, ולפרק את פצצות האטום כולן, המשיכו המעצמות האימפריאליות בפיתוח של פצצות נוספות, חזקות ומשוכללות עוד יותר. במהרה התפשט הנשק הגרעיני למדינות נוספות. האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, עליה חתומות רוב רובן של מדינות העולם, שמה לה למטרה להתנגד למגמת הגירעון הזו. רק מספר מדינות סירבו לחתום על האמנה, ביניהן ישראל.
היום, שבעים שנה אחרי ההרס הנוראי של הירושימה, הגיע הזמן לנקות את העולם, ובמיוחד את המזרח התיכון – אחד האזורים המתוחים בעולם – מנשק גרעיני. הסכם וינה עליו חתמו לפני מספר שבועות המעצמות ואיראן הוא צעד בכיוון הנכון, ומהווה ניצחון לדרך המשא ומתן אל מול מגמת ההתחמשות. אך זה לא מספיק, גם ישראל צריכה להפקיד את מתקני הגרעין שלה לפיקוח בינלאומי. הערובה היחידה לביטחון אזרחי מדינת ישראל והאזור היא שלום צודק ויציב – לא פצצות.
אמנם 70 שנה עברו מאז שפטריית העשן כיסתה את הירושימה, כשארצות הברית הטילה על יפן את פצצת האטום הראשונה בהיסטוריה אבל ממשלת טוקיו הימנית מעוניינת לוותר על הגישה הפציפיסטית שנקטו ממשלות יפן עד עכשיו ולאמץ טון לוחמני יותר, מה שמעורר חשש אצל רבים מהיפנים. ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, בנאומו מול הקונגרס בוושינגטון: "אנחנו עובדים קשה לשכתב את היסודות החוקתיים של מערכת הביטחון היפני". אבה הוסיף בנאום שנא באפריל השנה כי "מהרגע שייושמו השינויים ליפן תהיה היכולת להגיב לכל משבר".
החודש אישר הבית התחתון בפרלמנט בטוקיו הצעת חוק, תוך התנגדות קולנית של הסיעה הקומוניסטית, לפיה חיילים יפנים יורשו להילחם מעבר לגבול, זאת לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. ההצעה אמנם צריכה עדיין לקבל את אישור הבית העליון, אבל ברחובות יפן כבר התחילה המחאה: "הממשלה מרמזת שעלינו להתחיל לפתור דברים באלימות – מהלך כזה יהיה מסוכן מאד". המפגינים אינם רואים במחאה כהתנגדות סתמית. רבים מהם נושאים את הזכרונות של קרובי משפחתם, ניצולי הפצצה. אמש עת התחילו עצרות הזיכרון, הסבירו התושבים את כמיהתם לשמור על השלום.
