התפיסה לפיה טכנולוגיות המכונות "בינה מלאכותית" נועדו לפגוע בשוק העבודה, אם לא להשמיד אותו לחלוטין, הייתה לנחלת הכלל. בדוח שפורסם בשנת 2023, טען בנק גולדמן-זאקס כי 300 מיליון משרות עלולות להיעלם ברחבי העולם בשנים הקרובות. אך יש מקום להטיל ספק בתרחישי האימה שמציגים בנקי ההשקעות האמריקאיים. אלה מופרכים בידי כלכלנים ובידי הקפיטליסטים עצמם, כשהם מדברים בינם לבין עצמם. מאז תחילת שנות ה-2000, מספר המשרות ברחבי העולם נמצא בעלייה, בעוד ששיעור הצמיחה בפריון העבודה נמצא בירידה, וזאת למרות המהפכה הדיגיטלית.

מדוע? משום שהקפיטליזם מכרסם בערך העבודה. זאת, באמצעות סדרה של רפורמות מבניות ניאו-ליברליות וניצול גובר בידי המעסיקים הטוענים כי בני אדם "תמיד עולים פחות ממכונות". ואכן, בתעשיית הטקסטיל למשל, העבודה האנושית לא חוסלה — רחוק מכך; היא הועתקה למדינות כמו בנגלדש, בהן כוח העבודה זול והמפעלים כמעט אינם ממוכנים.

יחד עם זאת, ניכר כי הגעתם של צ'אט ג'י־פי־טי ודומיו פוגעת בעבודתם של שכירים במקצועות שונים, במיוחד בקרב עובדים זוטרים במגזר השירותים בהם מזכירות, מפתחי אתרים או פקידי קבלה; אך איש אינו טוען שבני האדם הפכו חסרי תועלת ואין עוד צורך בעובדים בשם ודם. יתר-על-כן, באמצעות שימוש בבינה מלאכותית, מעסיקים יכולים להעמיק את ניצול העובדים. לדוגמה, חברת Optifye.ai השיקה לאחרונה מערכת בינה מלאכותית לתעשייה המצלמת ללא הרף פועלים, משווה את הפריון שלהם בזמן אמת ומפיקה דוחות אוטומטיים כדי להפעיל עליהם לחץ נוסף.

 הצד המוסתר של הבינה המלאכותית

אך הדוגמא של אותה חברה עלולה גם להטעות. ניתן לטעון, ולא בלי סיבה, שבינה מלאכותית דווקא מפחיתה את "הכפייה הטיילוריסטית" עבור אלה המשתמשים בה: המזכירה שנאלצה בעבר לתמלל התכתבות ידנית; המתכנת שהיה צריך לזכור כל ממשק תכנות יישומים; החוקר הקבור תחת שאילתות שגרתיות ועוד. עבורם, הכלים החדשים באמת מרחיבים את הגבולות של מה שניתן להספיק ביום עבודה. הניכור נמצא במקום אחר: במה שהשיח הזה מסתיר.

שכן פס הייהצור האמיתי של הבינה המלאכותית אינו נמצא במקום שבו צורכים את התוצרים שלה, אלא במקום שבו מייצרים את התשומות שלה. הסוציולוג אנטוניו קאסילי שעבודתו האחרונה התמקדה בדיוק בעובדים חבויים אלה, הראה כי הפיתוח של מערכות בינה מלאכותית נשען על עבודתם של מי שהוא מכנה "עובדי נתונים". תיוג, סינון תוכן, למידה ואף משוב אנושי הם כמה מהמשימות שלהם, המאפשרות למודלים להפוך שמישים. אלה מבוצעות בידי כוח עבודה עולמי המונה מאות מיליוני בני אדם, כך לפי נתוני הבנק העולמי.

 עובדי הנתונים

הם עובדים דרך פלטפורמות של משימות זעירות (מיקרו-משימות), משתכרים לפי תפוקה – לעיתים קרובות סנטים בודדים למשימה – ללא חוזה וללא כל הגנה משפטית. קאסילי ועמיתיו תיעדו עובדים כאלה בקניה, בפיליפינים, בוונצואלה ובמדגסקר, מדינות שנבחרו לא בגלל התשתית הדיגיטלית שלהן, אלא בגלל מחיר העבודה הזול בהן.

"הקורבנות של הבינה המלאכותית", סרט תיעודי משנת 2025, מראה כי כוח עבודה זה אינו מאפיין שולי של כלכלת הבינה המלאכותית, אלא התנאי המבני שלה: בפועל, האוטונומיה המרהיבה של המכונה מיוצרת ומתוחזקת באופן רציף בידי עבודה אנושית הנותרת סמויה מן העין כחלק מתכנון המערכת. השמות הגדולים בתחום הבינה המלאכותית מסתירים באופן פעיל תלות זו, ומסווגים את ההוצאות על עובדי הנתונים כעלויות תשתית ולא כשכר עבודה – פיקציה משפטית המונעת התאגדות עובדים ומסווה את ההיקף האמיתי של כוח העבודה.

מה שמתגלה, אם כן, אינו קצו של הטיילוריזם, אלא העתקתו והעמקתו. הטיילוריזם או "ניהול הייצור המדעי" היא גישת ניהול שפותחה בסוף המאה ה-19 בידי המהנדס האמריקאי פרדריק וינסלאו טיילור. השיטה שמה לה למטרה להעמיק את הניצול הקפיטליסטי, להגדיל את תפוקת העובדים והיעילות התעשייתית באמצעות פירוק משימות מורכבות למטלות קטנות ומדידת זמנים בפס הייצור התעשייתי.

בימינו, פסי הייצור לא נעלמו הם רק נדדו, מבחינה גיאוגרפית ומשפטית, אל המקומות בהם לעובדים ישנה ההגנה הפחותה ביותר. הבינה המלאכותית ה"מפטרת"  עובדי משרד, מתכנתים, חוקרים ועובדי היי טק בפריס או בסן פרנסיסקו מיוצרת, בחלקה, בידי עובדים בשכר נמוך במיוחד בניירובי או במנילה שמעולם לא שמעו עליהם.

"האוטונומיה של הבינה המלאכותית" היא, במובן הצר של המילה, תוצר אידיאולוגי. מה שהוצג כ"אינטליגנציה הפועלת מעצמה" (מפיקה, משיבה, מחליטה, חוזה) הוא למעשה התוצר המגובש של כמות עצומה של עבודה אנושית: עבודתם של אלה המתייגים את הנתונים; של אלה שכתבו את הטקסטים שמהם המודלים פועלים; ושל אלה שדירגו את התוצרים כדי להפוך אותם למקובלים. במילים אחרות – המכונה אינה חושבת.

 הסתירה היסודית של הקפיטליזם

עם זאת, במיסטיפיקציה זו ישנו גרעין של אמת. לראשונה בהיסטוריה נוצר חיברות של כוחות הייצור של העבודה האינטלקטואלית בקנה מידה עולמי. כמו כן, קורפוס היידע העצום שעליו מאומנים המודלים הללו אינו רכושו של שום אדם או תאגיד; הוא תוצר של מאות שנים של מחשבה אנושית קולקטיבית – מדע, ספרות, ידע טכני ושפה יומיומית. ההון לא ייצר אותו, הוא רק מנכס אותו לעצמו. 

ניכוס הידע בקנה מידה כזה טומן בחובו סתירה שלא ניתן ליישב. ככל שהמודל חזק יותר, כך רחב יותר בסיס העבודה החברתית שהוא דורש. זאת, בעת שחופן תאגידי ענק מחזיק, מאחורי חומות תשלום של ממשקי תוכנה ורישיונות מסחריים, במה שהוא במהותו הידע המיוצר בידי האנושות כולה.

אין זו אנומליה של הכלכלה הדיגיטלית, אלא הסתירה היסודית של הקפיטליזם המנוסחת בצורתה העכשווית והחדה ביותר: כוחות הייצור הפכו קולקטיביים באופן בלתי הפיך; הרווחים והצבר ההון נותרים בידי שכבה צרה של בעלי הון. השאלה אינה האם הבינה המלאכותית יכולה להועיל לעובדים – היא בבירור יכולה – אלא שאלת הבעלות הקולקטיבית והניהול הדמוקרטי של אמצעי הייצור בידי מעמד העובדים.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/141228/