'בין שתי ערים' הוא שם ספרו המפורסם של צ'ארלס דיקנס (1859) המשווה בין פאריז ולונדון לפני ובמשך המהפכה הצרפתית. אני חשבתי על חלב (אלפו) ומוסול, שתי ערים במצור, שתושביהן, אלה שלא ברחו, מוחזקים כבני ערובה בידי דאעש במוסול ובידי ג'בהת אל נוסרה בחלב. חלב היא העיר הגדולה בסוריה, יותר משני מיליון תושבים; עיר בת שבעת אלפים שנה, מרכז מורשת עולמית של אונסק"ו. מוסול, על החידקל, בירת נינווה, היא העיר השלישית בגודלה בעיראק, בה חיו שלושה מיליון תושבים. שתי הערים נצורות ומוחרבות בשיטתיות אכזרית בהפצצות מהאוויר ובירי ארטילריה, שאינם מבחינים בין לוחמים לאזרחים. במוסול מפציצים הממשלה העיראקית, האמריקאים ונאט"ו. בחלב מפציצות הממשלה הסורית ובעלת בריתה רוסיה.
לוחמות כורדיות בצפון סוריה (צילום: סוכנות הידיעות הכורדית)
מוסר סלקטיבי
במלחמה בעיראק ובסוריה לא נעשית כל הפרדה בין לוחמים ואזרחים, לא ע"י ממשלותיהן, לא ע"י בעלות הברית של הממשלות, ולא ע"י הסלפיסטים והאחים המוסלמים. חוקי המלחמה הבינ"ל מופרים כל הזמן. טרור הוגדר פעם כאלימות נגד לא–לוחמים. אבחנה זו אינה מתקיימת בסוריה ובעיראק; טרוריסט הוא מי שהממשלה מתייגת כטרוריסט. מי שמתנגד לממשלה מתויג כטרוריסט ואז אפשר להילחם בו כבעמלק – מלחמה טוטלית, ללא כל הגנה על זכויות אדם וחוק בינלאומי. בשתי הערים נשארה אוכלוסייה אזרחית גדולה שאינה יכולה לברוח בהעדר מסדרונות בטוחים, ומוחזקת כמגן אנושי ע"י דאעש וג'בהת אל נוסרה.
התקשורת בישראל מנחילה למאמינים בה מוסר סלקטיבי. המלחמה בעיראק נגד דאעש מוצגת כלגיטימית, ומלחמת הממשלה הסורית בנוסרה היא, משום מה, לא–לגיטימית. התקשורת הישראלית מתייצבת בראש הקוראים לארצות הברית להפעיל יותר כוח. מעטים כאן יודעים, כי עיקר הכוחות הלוחמים נגד הממשלה בחלב הם למעשה גלגול עכשווי של אל–קאעידה, הנתמכים בידי סעודיה והמפרציות. מעטים יודעים שישראל מספקת ללוחמי אל–קאעידה בגולן הסורי נשק ומודיעין ומטפלת בהם בבתי החולים שלה.
חולשה אמריקנית בעירק
מאז פלשו בוש ובלייר לעיראק ב-2003 בתואנה שקרית והרסו אותה, המדינה מתבוססת במלחמות אזרחים איומות. מעריכים את מנין הנספים בעיראק כתוצאה מהמלחמות ומהשלכותיהן, רעב ומחלות, בכ-1.4 מיליון ואת מספר הפליטים, בעיראק ובארצות אחרות, בכ-4 מיליון. ה'דה–בעת'יזציה' האמריקאית וכינון הפוליטיקה על זהויות עדתיות במקום על אידיאולוגיה לאומנית, דחקה את הסונים הערבים בעיראק (15-20 אחוזים) מעמדת מיעוט שולט למיעוט שולי. בגדד עברה טיהור אתני והפכה מעיר רב–אתנית לעיר שיעית. הרוב השיעי שולט בעזרת האמריקאים ומשמרות המהפכה האיראניים (!). הכורדים הסונים יצרו לעצמם מעין מדינה באירביל בחסות טורקית ואמריקאית. הסונים הערבים, המרוכזים בעיקר בין בגדד למוסול, מסרבים לקבל את מצבם השולי אחרי ששלטו בעיראק מאז הקמתה ומתמרדים – בשנים הראשונות אחרי הפלישה בהנהגת אל–קאעידה, ועכשיו דרך דאעש, בו השתלבו ותיקי צבא סדאם.
תחת דוקטרינת אובמה, יצא רוב הצבא האמריקני מעירק עד 2011. הצבא העיראקי החדש שהקימו האמריקאים כדי לבסס את המשטר שהקימו בעיראק נכשל בכיבוש מוסול מידי דאעש ב-2014, התפרק וברח. הקואליציה שתפרו האמריקאים למלחמה בדאעש עכשיו, ב-2016, כוללת את 'פשמרגה', מיליציות כורדיות של בראזני, 'אלחשד א–שעבי', קואליציה של מליציות שיעיות עיראקיות בפיקוד 'משמרות המהפכה' האיראניים, וצבא עיראקי שנבנה בחפזה בחיזוק כ-5,000 אנשי כוחות מיוחדים אמריקאיים. בעתודה הציבו את עצמם ארדואן והצבא הטורקי, שלכניסתו לתוך השטח מתנגדת ממשלת עיראק ושהתערבותו עשויה לגרום למלחמה בין טורקיה לעיראק (לטורקיה תביעה על מוסול מאז הקמת עיראק).
קואליציה משונה ורופפת זו מראה את דילמת האמריקאים, שמחד גיסא אינם מוכנים לשוב והילחם על הקרקע בעיראק, אך מאידך גיסא, אין לרשותם כוח אלטרנטיבי שיכריע למענם. בקרב על מוסול נלחמת קואליציית 'אד–הוק' של כוחות שונים עם מטרות ואינטרסים שונים. יהיו לכך השלכות בהמשך הקרב ובמה שיקרה בעקבותיו, כשכל כוח ינסה לממש את מטרותיו הספציפיות.
חולשה אמריקאית בסוריה
בסוריה מתנהלת מלחמת שליחים (Proxy). איראן והחיזבאללה תומכות באסד לאורך כל המלחמה. בשנתיים האחרונות ייצבה רוסיה את המשטר ונוטלת חלק פעיל במלחמה במורדים. למרות שהאמריקאים משתתפים במלחמה נגד דאעש גם בסוריה ומפציצים מהאוויר את כוחותיו, אין לאמריקאים בסוריה בסיס על הקרקע. הם אמנם תומכים בכוחות הכורדים (YPG) ברוג'ובה בצפון סוריה, אך זה מסבך אותם עם בעלי בריתם הטורקים שרואים בכורדים אלה מפלגה אחות של ה–PKK נגדו הם נלחמים בטורקיה.
תמיכת האמריקאים בנוסרה (אל–קאעידה) מסבכת אותם בשל היותו של הארגון, על פי הגדרתם שלהם, ארגון טרור. הם נאלצים לדרוש שהכוחות בהם הם תומכים יפרידו עצמם מנוסרה. החולשה האמריקאית תוכח לקראת המערכה על א–ראקה בירת דאעש, שבה ירצו להשתתף. יתכן שלשם סיוע לאמריקאים נועדה הפלישה הטורקית לסוריה בסוף אוגוסט.
טורקיה משדרת נכונות להפעיל כוחות קרקעיים בסוריה. אין לממשלת ארדואן אינטרס שסוריה תתפרק, כי אז תקום על גבול טורקיה מדינונת כורדית שמשתפת פעולה עם ה–PKK. טורקיה מתלבטת בין התייצבות לצד ארה"ב או רוסיה מבחינת האינטרס שלה בסוריה. היא נטשה את עמדתה שעל אסד ללכת תחילה. כעת היא מקבלת את הצורך בשימור סוריה כמדינה מאוחדת אחת.
ישראל חזקה רק כשכולם סביבה חלשים. לממשלת ישראל אין עניין בהפסקת המלחמות באזור, נוח לה שמדינות אויב שלה מתפרקות ונחלשות ושהמלחמות הפנימיות, הרס הכלכלה ובריחת הפליטים יימשכו ככל האפשר. הזוועות בעיראק, בסוריה, בלוב ובתימן דוחקות את הנושא הפלסטיני מן התודעה. נדמה לישראלים, שמצב זה ימשך לעולם ושבינתיים אפשר להתנחל – ביתר שאת עתה עם בחירתו של טראמפ – אך אשליה זו עוד תטפח על פנינו.
אבישי ארליך
