מאת דן יהב

    נושא הערים המעורבות נחקר, אך הנושא לא מוצה ויש להמשיך ולחקרו, תוך עדכון הנתונים הכמותיים והאיכותיים. מחקר כזה יסיע להבנת זרמי המעמקים של התהליכים, המובילים לגידול במספר הערים המעורבות.

    לאחרונה פורסם מחקרם של אמנון בארי-סוליציאנו ואורי גופר "ערים ואזורים מעורבים: פני המחר של מדינת ישראל", בהוצאת קרן אברהם (2009, 87 עמודים בעברית, בערבית ובאנגלית).

    המחקר מונה ברשימת הערים המעורבות (ערים שלפחות 10% מאוכלוסייתן הם ערבים), את אלה הידועות: עכו, חיפה, ת"א-יפו, רמלה, לוד וירושלים (למרות שלתושבים הפלסטינים במזרח העיר אין אזרחות ישראלית). אך לערים אלה נוספו גם כרמיאל, מעלות-תרשיחא, נצרת עלית ובאר-שבע. בשנים האחרונות נרשמה הגירה של ערבים גם לערים נוספות: בית-שאן, עתלית, קריית-שמונה ומערב ירושלים (הגבעה הצרפתית). בעוד כעשרים ערים בישראל קיימת אוכלוסייה ערבית בשיעור של 0.3 – 3.7 אחוזים.

    המחקר מצביע על מניעי ההגירה של הערבים לישובים היהודיים וליישובים המעורבים. המניע העיקרי למעבר זה – הרצון של אזרחים ערבים לשפר את  תנאיי הדיור, התעסוקה, החינוך, איכות הסביבה ועוד – מניעים הדומים למניעי ההגירה של יהודים. אך נראה, שהמצב בשכונות הערביות בערים המעורבות אינו טוב יותר ממקום המגורים הקודם בעיר או בעיירה הערבית.

    המגורים בשכנות אינם מובילים בהכרח לתכנון משותף. החסמים העיקריים בתכנון משותף ומשתף, ובעיקר בתהליכי הביצוע, הם:

    בידול והפרדה בתחומי המגורים; תהליכי עיור מעוותים (חוסר גיבוש קהילתי); חלוקה בלתי-שוויונית של המרחב הציבורי על מוסדותיו השונים; הקצאת משאבים לא שוויונית; מחסור במוסדות חינוך לערבים; מדיניות תכנון מפלה; סוגיות קשות בהקשר לבעלות על הקרקע (אדמות קק"ל, המינהל, נכסי נפקדים); חדירת אוכלוסיות מתבדלות כעולים מחבר המדינות; חדירת גרעינים ימניים-תורניים דווקא לשכונות ערביות ביפו, בלוד ובעכו.

    בכמה מהערים המעורבות קיימת תופעה מדאיגה של התברגנות (ג'נטריפיקציה) – מכירת קרקעות ומבנים לכל המרבה במחיר. במקביל להשתלטות של בעלי המאה היהודים על מתחמי יוקרה, הורסות הרשויות הממשלתיות והעירוניות בתים של תושבים ערבים, ואינן מעניקות להם רישיונות בנייה. 

    מהמחקר עולה, כי למרות שבעשרות השנים האחרונות התרחבה התופעה של חיים זה בצד זה ("יחסים מוכלים"), לא נעלמו תופעת ההיבדלות, החשש מפני השני ואי-הנכונות לשיתוף פעולה קהילתי. יוצאים מהכלל הם "המרכז היהודי- ערבי" ביפו, היישוב המעורב  נווה שלום, וכן כמה גני- ילדים ובתי-ספר מעורבים, שבהם לומדים בשתי השפות.

    ההמלצות של המחקר לשיפור המצב נוגעות למרחב השלטוני -ניהולי, הציבורי, החינוכי, האזרחי והתודעתי.