נכתב על ידי יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו ופורסם באתר "nrg"
תום שבוע של ספקולציות ובניית ציפיות ולאחר נאומו של נתניהו באוניברסיטת בר אילן, ניתן לומר בקול ברור וצלול – המלך עירום. ביבי נשאר ביבי, אמנם מתוחכם יותר, אך ללא בשורה ממשית למדינת ישראל.
ללא חזון, ללא דרך וללא כל נכונות להוביל את מדינת ישראל להכרעות המתבקשות, ניסה נתניהו להמציא את עצמו מחדש, אך גם צמד המילים מדינה פלסטינית איננו מילת קסם שיכולה לכסות את ערוותו המדינית של נתניהו וממשלתו.
אולם מעבר לתוכן הנאום וההתניות האין סופיות והדרישה הישראלית מהפלסטינים לאמץ את ערכי התנועה הציונית כולה, הדבר שצרם ביותר אמש היה הסגנון. נתניהו לא דיבר על הפלסטינים כשותפים שווים, שכנים שגורלם תלוי אחד ברעהו, פרטנרים לתהליך ארוך ומסובך אשר מצריך בניית אמון, שיתוף פעולה ומלחמה משותפת בקיצוניים בשני הצדדים.
להפך, נתניהו בחר לתאר את הפלסטינים כמקשה אחת, בהכללה ובאופן גורף, השתמש בלשון פטרונית ומתנשאת והתייחס בנאומו לפלסטינים כאילו מדובר בשבט פרימיטיבי הנתון לחסדיה של מדינת ישראל.
אף מילת ביקורת עצמית לא נאמרה בנאום על טעויותיה של מדינת ישראל לאורך השנים, אף מילה על הצורך המוסרי לסיים את הכיבוש, אף מילה על זכותם של הפלסטינים לשאת ולדון עם ישראל כשותפים שווים לתהליך שלום אמיתי.
בחזונו של נתניהו עד הקמתה של האוטונומיה המשודרגת המכונה "מדינה פלסטינית מפורזת" חייהם של הפלסטינים יוכתבו אך ורק על פי גחמותיה של ממשלת ישראל בירושלים, חופש תנועה וחיים נורמליים הם פרס שמוכנה הממשלה להעניק לפלסטינים בתמורה להתנהגות נאמנה כלפי ישראל, כל צעד קדימה מצדה של ישראל יהווה עוד שלב בניסיון חסר הסיכוי לאלף את העם הפלסטיני ולהופכו לחיית בית ממושמעת.
מנגד הבהיר ראש הממשלה כי לממשלת ישראל החופש המוחלט לפעול, לבנות, לקבוע עובדות בשטח ולהרחיב את הבנייה בהתנחלויות כי עם כל הכבוד לפלסטינים, המתנחלים הם בשר מבשרנו ומדובר במדיניות פנים ישראלית, גם בנושא זה לפלסטינים אין זכות למחות ולהתנגד.
גישה כה מתנשאת ומקוממת של צד אחד המבקש להכתיב תנאים לצד השני לעולם לא תביא הסכם שלום ופיוס אמיתי בין העמים. להיפך, גישה כוחנית ופטרונית תגרום לממשלה המתונה בצד הפלסטיני לוותר על הפירורים שמוכנה ישראל לזרוק לעברה, ובמקום משא ומתן תעדיף הרשות הפלסטינית לחבור לצד הקיצוני שעדיין דוגל בהתנגדות אלימה נגד בכיבוש.
אם ימשיך נתניהו לנאום ולפעול כפי שעשה בבר אילן, האינתיפאדה השלישית תגיע במהרה, אך הפעם תמיכת העולם תהיה כולה נתונה לצד הפלסטיני. לשכת ראש הממשלה מיהרה להגדיר את הנאום כמייצג הקונצנזוס הישראלי הרחב בעם, אם אכן זאת המציאות, מצבה של החברה הישראלית עגום ומייאש.
