43  הרוגים  התווספו  תוך שבועיים ברצועת עזה לרשימת "חללי הפסקת האש" מאז שבת ה-14 במארס ועד ליום ראשון האחרון, 29 במארס. מאז החתימה על הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס ב-10 באוקטובר אשתקד ועד ליום ראשון האחרון, מספר ההרוגים היה 702 בני אדם ומספר הפצועים גדל ל-1913. 

שתי היממות העקובות ביותר מדם בפרק הזמן הזה היו ב-15 במארס, בו נהרגו 13 אנשים, בהם תשעה שוטרים, זוג הורים ובנם וילד נוסף ששהה בחברתם, וה-29 במארס, בו נהרגו תשעה אנשים, בהם לפחות שלושה שוטרים, חמישה עקורים ששהו במאהל, וילד בן 15. המספר הגדול של הרוגים בשתי היממות הללו נובע מתקיפות אוויריות אימתניות של הצבא על רכב משטרתי ועל עמדת שיטור שנועדו להעצים את הכאוס, האימה, והעדר הביטחון האישי. 

לצד שימוש במטוסי קרב, הצבא עושה שימוש נרחב בכטב"מים לצורך תקיפת אנשים, מבנים, אוהלים, וכלי רכב, כמו גם בירי, בהמשך יפרט עוד על התקיפות והקורבנות. עוד בדיווח זה על השתלטות הצבא על שטחים נוספים ברצועה, החרבה שיטתית של כל מה שנותר בשטח שממזרח לקו הצהוב, והפעלת טרור שיטתי כדי לדחוק את העקורים עוד ועוד מערבה, כלומר לכפות עקירה נוספת. אתייחס בקצרה גם לסקר חדש מטעם "אשכול" הארגונים הבינלאומיים המתרכז בבעיית המגורים על המצב במחנות העקורים ולמחסור ההולך ומחריף בתרופות, ציוד, גנרטורים וחלקי חילוף לגנרטורים בבתי החולים.

עיד אלפיטר בסימן האבל   

לפני כעשרה ימים צוין ברצועת עזה עיד אלפיטר. כמו בשנתיים הקודמות כך גם בשנה זו החג עמד בסימן האבל על רבבות החללים, התנאים הפיזיים הקשים, והמחסור החריף בכל צרכי ומצרכי היסוד. ההגבלות הנוספות שהושתו על כניסת סחורות על רקע המלחמה באיראן הקפיצו את המחירים לשמיים והעצימו את הטעם המר.

מאז תחילת הפסקת האש ועד ימים אלה, ישראל שומרת על היקף קטל יומי קבוע של שניים עד ארבעה הרוגים בממוצע מדי יום ובערך פי שניים מזה מספר פצועים, כאשר אחת לשבוע או שבועיים היא מבצעת הרג נרחב יותר. ההסלמה מתבטאת בעיקר בהיקף השימוש בכטב"מים ככלי ציד שבאמצעותם הצבא רודף אחרי מטרות אנושיות, וכאמצעי לתקיפות לא ממוקדת בעיקר בתחומי מחנות העקורים, למטרת טרור והפחדה. תושבים הולכים או נוסעים ברחוב ראשי ומותקפים על ידי כטב"ם שלא מותיר להם סיכוי, דייגים מותקפים על ידי כטב"מים כדי למנוע מהם להיכנס למים ונהרגים או נפצעים קשה. משפחות עקורים השוהות באוהלים באזורים הסמוכים ל"קו הצהוב" מותקפות על ידי כטב"מים חדשות לבקרים כדי לכפות עליהן עקירה נוספת.  גם ירי ארטילרי וירי מקלעים נמצא בשימוש תכוף ומשמש לאותה מטרה: טרור יומיומי כדי למנוע מהעקורים את המינימום של המינימום של ביטחון קיומי. העקורים העזתים נתונים תחת מתקפת אש בלתי פוסקת וזאת כשבאופן רשמי מתקיימת "הפסקת אש".

כאמור, לפחות 15 מההרוגים ב-15 הימים הנסקרים בדיווח היו שוטרים שנהרגו בשלוש תקיפות. חשוב להתעכב על התקיפות הללו: הראשונה ארעה ב-15 במארס בסביבות השעה 16:00: תשעה שוטרים נהרגו ואחרים נפצעו כאשר רכב משטרה הותקף בעיירה אל-זוויידא במרכז הרצועה. עדי ראייה סיפרו כי כטב"מ תקף את הרכב בכניסה לעיירה וקטל את התשעה, ובהם מפקד משטרת מרכז עזה, אלוף משנה איאד אבו יוסף. שמונת ההרוגים הנוספים הם:  עבד אל-רחמן מוניר אל-עמסי, ויסאם אכרם אל-חאפי, יוסף מוחמד מוצטפא, מוצעב זיאד אל-דורה, פתחי עווידה, ראמי אברהים חרב, עבדאללה חוסאם בדראן, ותאופיק עזמי אל-ח'לידי, על כך דיווח למחרת העיתון אלאיאם.

התקיפה השנייה ארעה ב-22 במארס היום השלישי של עיד אלפיטר, בסביבות 16:30:  כטב"מ תקף רכב משטרתי לבן מסוג ניסאן, שנסע ברחוב עומר אבן אל-ח'טאב ליד כיכר אבו סראר במחנה הפליטים נוסייראת במרכז רצועת עזה. בתקיפה נהרגו שלושה שוטרים: אחמד טלאל אחמד חמדאן (בן 37), אוסאמה ראאד אחמד טבאשה (בן 21) ועלי דיב אבו ראבי (בן 48). שני שוטרים נוספים ושמונה אזרחים נפצעו גם הם בתקיפה, שהתרחשה בלב אזור הומה אדם. כך על פי המרכז הפלסטיני לזכויות אדם.

התקיפה השלישית אירעה בלילה שבין ה-28 ל-29 במארס. המידע על הנפגעים פורסם על ידי סוכנות ואפא, "אלאיאם" והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה. ועדיין בעת כתיבת שורות אלה התמונה אינה מלאה לחלוטין. הפרטים הידועים הם שחיל האוויר תקף פעמיים במחנה עקורים שנקרא "באר 19" באזור המואסי דרומית-מערבית לח'אן יונס (שאמור להיות "אזור בטוח"), ככל הנראה באמצעות טילים שנורו מכטב"מ. התקיפה הראשונה כוונה אל עמדת משטרה ובה נהרגו שלושה שוטרים: ראפאת חמיס אבו מאשי, מחמד כמאל שיח' אלעיד, שוכרי סרחאן אחמד סופי. עשר דקות לאחר מכן בוצעה התקיפה השנייה ופגעה באוהל או מספר אוהלים של עקורים בסמוך לאותה עמדת משטרה. בפגיעה נהרגו אשרף אל-רומיילאת, סאמר הילאל יוסף אל-פאסיס, עבדול רחמן עווני אל-סייד עבדול מחסן, אברהים ג'אבר סולימאן שייח' אל-עיד, וראאד אבו חרב. לפי חלק מהדיווחים בין ההרוגים הייתה גם נערה, אך שמה לא צוין.

התקיפות הללו על שוטרים אזרחיים בתפקיד אינן "תקריות", ואינן מתרחשות על רקע של עימות או "חיכוך" כלשהו. אלה הם פיגועים רבי נפגעים המבוצעים בלב מרכזי אוכלוסייה ומחנות עקורים, שמטרתם להעצים את הכאוס, לזרוע אימה, ולהעמיק את העדר הביטחון האישי של תושבי הרצועה.

לא ניתן כאן להביא את סיפוריהם של כל 43 ההרוגים. בחרתי להפנות זרקור לשני אירועי הרג נוספים שאירעו ביממות העקובות מדם ב-15 וב-29 במארס , כדי להמחיש את הרצף הבלתי פוסק של התקיפות. מכונת ההרג אינה שובתת לרגע. בבוקר ה-15 המארס, בסביבות השעה 7:00 (מספר שעות לפני תקיפת רכב המשטרה בזווידה) , תקף כטב"מ שנשא חומרי נפץ דירה בבית משפחת עיאש באזור אל-סווארחה, דרום-מערבית למחנה הפליטים נוסייראת (דרומית לעיר עזה). ארבעה נהרגו:  בני זוג ובנם, וילד של שכן, ומספר אנשים נפצעו. ההרוגים הם: כאמל עבד אל-נאצר כאמל עיאש (בן 36), אשתו חלימה מוחמד כאמל עיאש (בת 36), שהייתה בחודש השביעי להריונה עם תאומים, בנם אחמד כאמל (בן 8), ואברהים מוחמד אברהים אל-חסנאת (בן 10), בן למשפחה עקורה המתגוררת בסמוך לבית בו פגעה הפצצה. (אלאיאם 16.3, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם 15.3).

בבוקר ה-29 במארס בסביבות השעה 8:50 (מספר שעות לאחר התקיפה שהרגה שמונה באלמוואסי) חיילים המוצבים ממזרח לח'אן יונס פתחו באש לעבר מוקבל מוחמד מוקבל ברבאך, ילד בן ה-15, בעת שהגיע לאסוף חבילת מזון מנקודת חלוקה של תוכנית המזון העולמית ברחוב סלאח אל-דין. הוא נורה בגב ובגפיים העליונות, ומת זמן קצר לאחר מכן. אין יום שעובר בלי תקיפות אוויריות אלימות באזורים מיושבים, שגורמות לאבדות יומיומיות ומפיצות טרור בקרב האוכלוסייה.

"הקו הצהוב": הרג והרס סביבו

ההסלמה בתוקפנות הישראלית בחסות המלחמה באיראן אינה מתבטאת רק בהתגברות התקיפות הקטלניות שתוארה קודם, אלא גם בהרחבת ההתבססות של ישראל בכ-58% משטח הרצועה בהם היא ממשיכה להחזיק מאז כניסת הפסקת האש. המלחמה מספקת לה עילה פנטסטית לא רק לסכל את ההתקדמות למימוש שלב ב' של ההסכם, אלא לייצר עובדות בשטח שיחבלו או ימנעו את מימושו בעתיד הנראה לעין.

ב-19 במארס דיווח מחמד אלג'מל באלאיאם על שני מרכיבים מרכזיים של המדיניות הזו: האחד הוא חפירת תעלה עמוקה ורחבה באזור "הקו הצהוב", תוך השתלטות על רצועת אדמה נוספת ממערב לו, והשני הוא ההפצצות והפיצוצים הבלתי פוסקים שהצבא מבצע סביב "הקו הצהוב" וממזרח לו, שהופכים את חיי העקורים מצדו המערבי לבלתי אפשריים. 

אני מביאה קטעים מכתבה זו: "הצבא הישראלי ממשיך לחפור חפירה גדולה שמתחילה באזורים המזרחיים של מרכז עזה, ובפרט ממזרח לדיר אל-בלח, ומשתרעת צפונה עד לפאתי מעבר נצרים, ודרומה לכיוון החלק הצפוני של חאן יונס. מקורות מקומיים ועדי ראייה אישרו כי מספר רב של דחפורים ומחפרים בונים תעלה ענקית, בעומק של יותר מ-6 מטר וברוחב כ- 10 מטר, כאשר לאורך צידה המערבי מוקמות סוללות עפר, ויוצרות למעשה גבול חדש בתוך רצועת עזה. לפחות 1.5 קילומטרים מהתעלה כבר נחפרו בחלק הדרומי של הרצועה, כאשר קטעים נוספים נוספו בצפון, מחוזקים על ידי בניית גבעות מלאכותיות".

"מקורות ביטחון ישראליים חשפו בעבר כי הצבא החל לחפור תעלה ענקית כדי למנוע מתושבי עזה או כלי רכב לחצות את התעלה מהחלק המערבי של הרצועה לחלקה המזרחי, המכונה 'הקו הצהוב'. ראוי לציין כי צבא ישראל כבר העמיק את החדירה שלו אל מעבר ל'קו הצהוב' בטווח הנע בין 200 ל-1,300 מטר.  כך, ארע במספר אזורים בהם מחנה הפליטים ג'באליה בצפון עזה, אזור בני סוהילא בחאן יונס ושכונת תופאח ממזרח לעיר עזה. כמו כן, היא הקימה אזורי חיץ נוספים, המגיעים לעומקים של עד 1,700 בצפון רצועת עזה" כתב עוד.

ההפצצות והפיצוצים הבלתי פוסקים שהצבא מבצע סביב "הקו הצהוב" ומעברו המזרחי משבשים את חיי התושבים שחיים בסמוך וזורעים פחד ואימה בקרבם. חלק מהפיצוצים מפזרים רסיסים שנופלים ברדיוס נרחב, ולעתים קרובות מגיעים עד לאוהלי העקורים, ומאיימים על חייהם ובטיחותם.

עבדאללה ג'ראד, תושב מרכז ח'אן יונס סיפר לאלאיאם, כי הפיצוצים הליליים הפכו לשגרה עבורו ועבור תושבי האזור. הוא מאמין שהן חלק מאסטרטגיה ישראלית שמטרתה למנוע מתושבי עזה כל תחושת ביטחון ולגרום להם להרגיש כל הזמן במלחמה, חיים בפחד וחרדה. ג'ראד סיפר כי ילדיו מתעוררים מבועתים מדי לילה ולפעמים אינם מסוגלים להירדם שוב. מה שמפחיד ומאיים אפילו  יותר מהפיצוצים, לדבריו, הן הטיסות האינטנסיביות בגובה נמוך של מטוסי קרב, שמשמיעות רעשים מחרישי אוזניים.

יאסר חמאד הסביר הכתבה כי התקיפות האוויריות הישראליות היומיות נועדו להרוס את מה שנותר מהמבנים באזורים ממזרח ל"קו הצהוב", בנוסף להרס המנהרות. הוא ציין כי חלק מההפצצות האוויריות משתמשות בפצצות לפיצוץ בונקרים, כפי שמעידים רעידות הקרקע הנגרמות מפיצוצי הפצצות עמוק מתחת לאדמה, המורגשות על ידי התושבים, במיוחד אלו המתגוררים ליד הקו הצהוב.

חמאד הוסיף: "רעש המטוסים וקולות הפיצוצים המפרים את דממת הלילה מגבירים את התחושה שהמלחמה לא הסתיימה, ושהכיבוש ממשיך בתוקפנותו. התגברות התקיפות בזמן המלחמה באיראן מצביעות על כך שהכיבוש מנצל את המלחמה כדי לסכל את הנתיב שיכול היה להוביל לרגיעה".

הכתב אלג'מל שב ודיווח שוב בנושא ב-29 במארס. "עקורים המתגוררים מדרום לחאן יונס ובאזור רפיח, סיפרו כי הצבא תוקף במכוון  את האוהלים והמחסות שבהם הם גרים, לפעמים באמצעות כטב"מים זעירים ולפעמים באמצעות ירי ארטילרי או ירי מקלעים מטנקים. הטנקים מטפסים על גבעות החול (שנערמו בחפירות שביצע הצבא), ויורים ישירות על האוהלים מהעמדות הגבוהות. העקור מחמוד שלוף, המתגורר באזור רפיח, אמר כי הכיבוש משתמש בכל האמצעים האפשריים כדי לפגוע בעקורים ושאר התושבים הגרים בסמוך 'לקו הצהוב' ולגרום להם לעקירה נוספת אל עומק החלק המערבי של רצועת עזה. המטרה היא ליצור שטחים ריקים משני צדי הקו הצהוב כהכנה להשתלטות הצבא על שטחים נוספים ברצועה".

 המצב החמור באתרי העקורים

דו"ח המצב ההומניטרי האחרון שפרסם משרד האו"ם לעניינים הומניטריים בשטח הפלסטיני הכבוש (OCHA) ב-27 במארס הביא נתונים עדכניים מסקר שמבצע אשכול ארגוני הסיוע העוסקים במה שמגדירים כ"ניהול אתרי העקורים". האשכול ביצע סקר שהקיף כ-1,600 אתרי עקירה פעילים המאכלסים כ-1.7 מיליון איש ברחבי רצועת עזה. הממצאים מלמדים על העדר שיפור של ממש בתנאים הקשים ועל הפגיעות הרבה של העקורים: חלק ניכר מהאתרים, כאלף, ממשיכים להתמודד עם בעיות של הצפות מי גשמים וניקוז לא מספק.

סכנת דליקות ושריפות ממשיכה להיות בעיה מרכזית בחלק גדול מהאתרים, בגלל העדר מתקנים ואמצעים בטוחים לבישול ברובם ובשל צפיפות יתר השוררת בכמחצית מאתרי העקירה. כמו כן, כ-5,000 משפחות ממשיכות לחיות ללא קורת גג קבועה (כולל אוהלים) ולמעלה מ-130 אלף משקי בית (40% ממשקי הבית שנבדקו) מתגוררים במבנים, אוהלים ומחסות מאולתרים שנמצאו בלתי ראויים או בלתי מספקים.

הגישה לשירותים בסיסיים נותרה מוגבלת מאוד: בכ-45% מהאתרים, פחות ממחצית התושבים קיבלו מי שתייה בכמות מספקת ב-30 הימים שקדמו לסקר, בכ-42% מהאתרים, פחות ממחצית ממשקי הבית קיבלו אספקה סדירה של סבון וחומרי ניקיון. הגישה לגז בישול במתקנים בטוחים ומתאימים נותרה מוגבלת. יותר מ-35 אחוזים מהאתרים הסתמכו על שריפת אשפה או פלסטיק כאמצעי לבישול. ב-76 אחוז מהאתרים, העקורים מסתמכים על הטלפונים הניידים שלהם לתאורה בלילה, בהינתן שרק 10 אחוז מהאתרים כוללים תאורה משותפת, ופחות מאחוז אחד מהאתרים מחוברים לרשת החשמל. יצוין שמדובר בסקר שטרם הושלם, אב אמשיך לעקוב ולדווח על ממצאי הסקר המקיף את כלל האתרים, כדי לספק תמונת מצב כללית. על הפגיעה המחריפה במערכת הבריאות והשלכותיה ארחיב בפעם הבאה.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/144443/