מאז המחאה החברתית של קיץ 2011, נושאים כלכליים נוכחים בצורה משמעותית בשיח הציבורי, ומערכת הבחירות הקודמת לכנסת – שהתקיימה כשנה וחצי אחרי מחאת האוהלים – עסקה בהם בהרחבה. מפלגת העבודה התקשטה אז במנהיגים מהמחאה החברתית (והתיישרה לימין בשאלות מדיניות), מפלגת מצב-הרוח של יאיר לפיד ביקשה להצטייר בתור "המפלגה של מעמד הביניים" (והצטרפה מיד לקואליציית הקיצוצים של נתניהו), ואפילו הליכוד התחפש למפלגה חברתית, ומילא את הארץ בשלטי חוצות בהם התפאר בהרחבת הנגישות לטיפולי שיניים לילדים.
בבחירות הקרובות לכנסת, שיתקיימו ב-17 במארס – אף שהן נערכות לאחר שבקיץ האחרון לא התמלאה הארץ באוהלי מחאה חברתית, כי אם בסוכות אבלים – גם בהן נמצאים הנושאים החברתיים במרכז סדר היום, ודוחקים הצידה שאלות אחרות (דוגמת החקיקה האנטי-דמוקרטית, ודוגמת הסרבנות של נתניהו – וגם של הרצוג ולבני – להיענות ליוזמה המדינית של אש"ף).
לאחר שהנשיא לשעבר שמעון פרס עקץ את נתניהו, ואמר כי "בהצהרות חברתיות לא מאכילים ילדים רעבים", פרסם דובר הליכוד הודעה ובה התגאה כי "נתנו שנה אקדמית חינם לחיילים משוחררים מהנגב ומהגליל והורדנו את מחירי הסלולר", ואף הגדיל לעשות ואמר ש-"ראש הממשלה נתניהו העלה את שכר המינימום"!
כך, המערכה החברתית להעלאת שכר המינימום – שראשיתה בקריאה פומבית של ארגון "כוח לעובדים", והמשכה ביוזמת חקיקה שהגיש ח"כ דב חנין (חד"ש), אשר שהפכה לאחר מספר חודשים לקמפיין ציבורי של ההסתדרות, שכלל גם איום בשביתה כללית – התגלגלה בפי דובר הליכוד להישג של נתניהו…
תופעה נוספת של מערכת הבחירות הזו, היא תחרות גוברת על משבצת "המרכז", שבבחירות הקודמות נשלטה ביד רמה בידי מפלגתו של יאיר לפיד. הליכודניק לשעבר משה כחלון הקים מפלגה בשם "כולנו", המבקשת להצטייר כמפלגה חברתית, ומנהלת קמפיין בחירות הנסוב סביב שאלות של יוקר המחייה. כחלון מרבה להזכיר שבתור שר התקשורת פעל להפחתת עלות שירותי הסלולר, אולם פועלו כשר רווחה אינו זוכה להבלטה בקמפיין הבחירות שלו, ובצדק מבחינתו: ביושבו במשרד הרווחה, הוא כלל לא פעל לעצירת תהליך ההפרטה הזוחלת של השירותים החברתיים, ובתקופת כהונתו העוני רק התרחב והעמיק, במקום להצטמצם. יתר-על-כן, כאשר כיהן כשר הרווחה פרצה שביתת העובדות הסוציאליות.
גם יו"ר מפלגת הבית היהודי, נפתלי בנט, עוטה מסכה חברתית לכבוד הבחירות, ופרסם סרטון וידאו המתפאר בהישגיו החברתיים כשר הכלכלה. בסרטון נטען כי בנט העלה את שכר המינימום של עובדי הניקיון והשמירה. אולם למעשה מדובר בהישג המעוגן בהסכם שהשיגה ההסתדרות, ותפקידו של בנט התמצה בלחתום על צו ההרחבה, כשנה לאחר ההסכם. בדומה, התפארותו של בנט בכך שהנהיג רפורמה שחייבה העסקת נכים – היא התפארות בהישג לו אחראית, למעשה, ההסתדרות. גם כאן, בנט בסך-הכול חתם על צו ההרחבה להסכם שהושג בזכות מאבקיהם של אחרים. עוד מתגאה בנט בכך שהוא, לכאורה, אחראי לבניית 200 מעונות יום מסובסדים חדשים. אולם מדובר ביוזמה של ועדת טרכטנברג, שהוקמה לאחר המחאה החברתית.
משחק העמדת הפנים הזה צפוי להימשך עד יום הבחירות. בוחרים המחויבים לצדק חברתי – אל להם ליפול בפח. את המפלגות השונות יש לשפוט לא לפי תעמולת הבחירות שלהן, אלא לפי פועלן בשנתיים האחרונות.
המאמר עומד להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"
