ברפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם צוין השבוע יום השנה ה-40 למותו של המהפכן הו צ'י מין – שהוא גם יום העצמאות של המדינה האסאיתית. ה"דוד הו", כפי שכונה על ידי בני ארצו,  נולד ב-1890 כנגויין סינג קונג  בכפר קימילין במרכז וייטנאם. אביו היה פקיד ממשלתי שהתפטר במחאה על הכיבוש הקולוניאלי הצרפתי, והפך למורה נודד בכפרים. ב-1911 קיבל הו עבודה כטבח בספינה צרפתית, ואחר כך עבד כפועל בלונדון ובפאריס. בצרפת נמנה עם ממייסדי המפלגה הקומוניסטית הצרפתית בשנות ה-20 של המאה שעברה. לאחר מכן הוא שהה בברה"מ ומשם נשלח על פי הוראת האינטרנציונאל הקומוניסטי לסין ולמדינות נוספות ביבשת. ב-1930 הוא הקים בחשאי, בהונג קונג, את המפלגה הקומוניסטית הוייטנאמית.  כעבור שנתיים הוא נאסר על ידי השלטון הבריטי במושבה, שוחרר ב-1933, ושב לברית המועצות. ב-1938 חזר הו צ'י מין לסין כיועץ לכוחות הקומוניסטיים שהנהגת מאו טסה טונג. ב- 1941 כאשר וייטנאם נכבשה בידי האימפריאליזם היפני חזר בחשאי לארצו, וייסד שם את תנועת ה"וייט-מין" – החזית הווייטנאמית לשחרור לאומי – שנלחמה כנגד הכובש היפני ומשתפי הפעולה הצרפתים סוכני ממשלת וישי הפרו-נאצית. באותה תקופה קיבל המהפכן שמו המחתרתי הידוע מכולם: הו צ'י מין שפירושו "מביא האור".

עם כניעת יפן ב-1945 הקים ה"וייט-מין" את הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם, והו צ'י מין נבחר לנשיאה. אולם האימפריאליסטים הצרפתים סירבו להכיר בעצמאות וייטנאם, והוייט-מין הפנה את מאבקו נגד צרפת, מאבק אכזרי שנמשך עד 1954 בו נלחם הצבא הוייטנאמי בעיקשות עד להבסת צבא צרפת. אחרי ניצחון ה"וייט-מין" בקרב דיין-ביין-פו צרפת ויתרה על השלטון בהודו-סין הצרפתית, שכללה גם את קמבודיה ואת לאוס. אבל ועידת ג'נבה שנערכה 1954 שהתכנסה "כדי לפתור את המצב בהודו-סין הצרפתית ובקוריאה", בלחץ האימפריאליזם האמריקאי החליטה על "חלוקה זמנית" של וייטנאם לשתי מדינות, כאשר החלק הצפוני יהיה בשליטת הוויאט-מין בראשות הו צ'י מין. הו צ'י מין החל לפעול לביסוס השלטון הסוציאליסטי בצפון, אולם מעולם לא ויתר על חלום איחוד וייטנאם וסילוק הפולשים. אחרי 1954 החלה הארץ להיגרר למלחמה עקובה מדם נוספת. המלחמה שבה נלחמה דרום וייטנאם, בתמיכה אמריקאית, במחתרת הקומוניסטית בדרום – הוייטקונג – שפעלה לאיחוד המדינה.

הו צ'י מין נפטר בשנת 1969, לפני שהספיק לראות את חלומו לאיחוד וייטנאם תחת שלטון סוציאליסטי מתגשם. עם ניצחון הכוחות האנטי-אימפריאליסטים בוייטנאם במלחמה, נקראה שמה של בירת הדרום, סייגון, על שמו של הו צ'י מין. לציון יום השנה ה-40 למותו של הו, פרסם השבוע העיתון הצרפתי "הומניטה" ראיון ארוך שנערך עם ההיסטוריון אלאן רוסיו, המתמחה בתולדות וייטנאם ושפרסם מספר ספרים על הו צ'י מין. לדברי החוקר הצרפתי "הו צ'י מין פעל כל חייו כדי למצוא פתרון לשאלה הקולוניאלית. הוא פעל כל חייו כדי לשחרר את עמו מעול הניצול הקולוניאלי – שהחל עם הכיבוש הצרפתי. ואם קיימת מורשת של הו, זו דווקא מורשת העצמאות. מורשת שמוסיפים לדבוק בה בוייטנאם. הו הוא משחרר וייטנאם המודרנית והמנהיג שהחזיר לעמו את הכבוד הלאומי האבוד. אבל פעלו של הו הוא גדול הרבה יותר. הוא העלה את נס המרד נגד הקולוניאליזם בדרום מזרח אסיה ואף הכריז על עצמאות מולדתו ב-2 בספטמבר 1945. פעילותו המהפכנית ויוקרתו הקרינו על הכל העולם – בייחוד על העולם האסייתי – ובזמנו הוא נחשב למנהיג העצמאות של העמים המדוכאים, בשורה אחת עם גאנדי או סוקרנו".

לראיון המלאה על חייו של הו צ'י מין שראה אור בעיתון "הומניטה" ושפורסם באתר "הגדה השמאלית":

http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=6963