ברפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם מציינים השבוע 50 שנה לסיום בכיבוש הקולוניאלי הארוך, קודם הצרפתי לאחר מכן של האימפריאליזם האמריקאי. מלחמת השחרור וייטנאם הגיעה לסיומה ב-30 באפריל 1975 עם "נפילת סייגון" הלא היא העיר הו צ'י מין, לאחר שני עשורי מלחמה עקובה מדם בהם נהרגו מאות אלפי לוחמי גרילה ואזרחים וייטנאמיים וכ-58 אלף חיילים אמריקאים.
טנקים מצפון וייטנאם פרצו באותו בוקר את שערי הארמון הנשיאות בסייגון, והיום מוצגות במקום העתקות של אותם טנקים. המקום הפך למוזיאון ובמבנה הגדול בו שכנה ממשלת הבובות של ארה"ב מוצגים כעת המשרדים, חדרי האוכל, הטרקלינים ואזורים נוספים ששימשו את הבכירים, כולל משטח נחיתה למסוקים על הגג והחמ"ל בבונקר תת-קרקעי. מאותו גג ברחו בשעות הבוקר המוקדמות בכירים בממשלת הבובות אל נושאת מטוסים שבים יחד עם אדוניהם האמריקאים.
לאחר נפילת סייגון וגירוש האמריקאים מווייטנאם, שני חלקי המדינה – הסוציאליסטי שבצפון והכבוש בידי האמריקאים בדרום, אוחדו. הרפובליקה של דרום וייטנאם שהייתה מדינת בובה אמריקאית חדלה להתקיים.
ב-11 באוגוסט באותה שנה מועצת הביטחון של האו"ם אישרה את איחוד שני חלקי וייטנאם שבאופן רשמי אוחדו ב-2 ביולי 1976. בעמוד השער של עיתון "מעריב" שפורסם ב-30 באפריל 1975 נכתב כי "צבא סייגון מובס – צבא סייגון נסוג מרוב שטחי דרום וייטנאם שנפלה בידי הקומוניסטים. אזרחים אמריקאים, צרפתים ומשתפי פעולה מקומיים יצאו את המדינה".
