החיפוש הממושך שארך 48 שמה הביא אור: נמצא הנכד ה-138 של סבתות כיכר מאי. זהו סיפור של זהות, משפחה נחושה ותקווה שמסרבים להיעלם. הארגון סבתות של כיכר מאי ערך אתמול (שישי) מסיבת עיתונאים בבואנוס איירס והודיע כי נמצא התינוק שנחטף בידי כוחות הביטחון בעת הדיקטטורה הצבאית, "הנכד ה-138", בנם של שני עובדים – מרתה פורטלה וחואן קרלוס ויאמאיור, שנחטפו בדצמבר 1976 ונעלמו במתקן העינויים שפעל בבית הספר הטכני של חיל הים בבירה.

המקום, שהיה לאחד הסמלים האכזריים של הדיקטטורה הצבאית הוא עתה אתר הנצחה ל-30 אלף הנעדרים, הוא גם המקום שבו מרתה, כנראה, ילדה את בנה שנמסר לאימוץ תמורת תשלום. זהו גורלם של 137 תינוקות נוספים שנמצאו לאחר שנחטפו עם אמותיהם ונמסרו לאימוץ תמורת תשלום או לידי משפחות של אנשי ביטחון חשוכי ילדים.

אך מעבר לטרגדיה, הסיפור הזה נושא עימו ניצחון: מציאת זהות חדשה-ישנה, ושיקום של משפחה שנקרעה. ישנם רגעים שבהם ההיסטוריה נדמה נעצרת, נותנת מקום לתקווה לפרוץ את קירות העבר. הכרזתן של סבתות כיכר מאי על מציאת הנכד ה-138 היא רגע כזה. בחודש האחרון של שנה קשה, שנה של פגיעות בזכויות אדם ובזיכרון, נמצא ניצוץ של אור. אור שלא רק מאיר את עברו של הנכד, אלא מאיר את האומץ, האמונה והנחישות של אלו שמעולם לא הפסיקו לחפש.

הנכד, שנמצא בעשור החמישי לחייו, גדל בסביבה אחרת לחלוטין. הוא למד משפטים, והפך לעורך דין, בדומה לאחיו הביולוגי, דייגו אנטוניו המתגורר בספרד. הבשורה שמטלטלת את הנפש כשעמד מול תוצאות בדיקת הדנ"א מהבנק הלאומי לנתונים גנטיים, הרגע הזה היה רווי עוצמה. "הוא היה מאוד נרגש," שיתף מנואל גונסאלבס גרנדה, חבר בהנהלת סבתות כיכר מאי. "אפילו בתוך הסערה הרגשית הזו, הוא כבר התחיל לחשוב על המשפחה החדשה שמחכה לו, על הקשרים שעתידים להירקם".

עורך הדין, אדם שמורגל אולי בפתרון סכסוכים וחקירת אמת משפטית, עומד כעת בפני האמת האישית והעמוקה ביותר שלו. משפחה שלא ויתרה מעולם, שחלמה עליו, כעת מחכה לפתוח בפניו דלתות חדשות. פואטיקה של זיכרון הסיפור הזה מזכיר לנו שהזיכרון איננו רק פרטי, אלא יצירה משותפת של חברה שלמה. הוא חוט שנמשך בין דורות, בין האמת לבין האובדן, בין החיפוש לבין הגילוי. החיבור הזה בין שני אחים – שני עורכי דין שחייהם עד כה לא הצטלבו – הופך כעת למעין מעשה של תיקון. כמו בתמונה שצבעיה דהו אך כעת הם שבים ומתחדדים, כך גם זהותו של הנכד ה-138 מתעצבת מחדש. הוא איננו רק עורך דין, הוא לא רק בן ואח – הוא סמל לאנושיות, לחיבור, וליכולת של חברה אזרחית לעמוד מול עוולות היסטוריות.

זהו מסר לישראל ולעולם הסיפור הזה מהדהד גם כאן, במזרח התיכון. הוא מעביר מסר חד: אסור לחכות עד שהזמן יעשה את שלו. בישראל, כשיש לנו חטופים ונעדרים, יש לנו את האפשרות לפעול עכשיו, לפני שהזמן יכביד. החיפוש אחר האמת והצדק אינו רק חובה מוסרית – הוא מגדיר אותנו כחברה. הנכד ה-138 לא רק פגש משפחה שאיבדה אותו, אלא מצא קהילה שלמה שהאמינה בו. כמו שאמר גונסאלבס גרנדה: "הוא פוגש משפחה שמעולם לא הפסיקה לחפש". זהו השיעור הגדול ביותר: חיפוש האמת תמיד משתלם, והזיכרון לעולם לא ישכח את אלו שחיפשו אותו.